מדוע סוגיית פתיחת נמל עזה חשובה?

כותב אורח: סאמר בדאווי, עזה

בעוד השיחות במטרה לשים סוף לשפיכות הדמים בעזה ממשיכות בקהיר, נתוני אונר"א מציגים תמונה עגומה: כ-65 אלף בתים נהרסו בהפגזות הישראליות על עזה, יותר מרבע מאוכלוסיית הרצועה חסרת קורת גג ומחפשת מקלט, מחציתה בבתי ספר של אונ"רא. סוכנויות הסיוע השונות מעריכות כי תהליך השיקום יימשך שנים ויתאפשר רק במידה ולעזה תהיה גישה בלתי מוגבלת לחומרי בנייה הנחוצים לשיקומה.

אפשרות השיקום של עזה תלויה במידה רבה בשאלה האם ישראל תתיר או לא תתיר תנועה חופשית של סחורות דרך המעברים הקיימים. אולם הפלסטינים הנושאים ונותנים כעת בקהיר מתעקשים כי מעברים אלו אינם מספקים ודורשים כי ישראל תוותר על השליטה על המעבר הימי – חוף הים התיכון.

 > קוראים לזה התנגדות

בראיון טלוויזיוני קצר שעות אחדות לפני תום הפסקת האש הקודמת התייחס דובר הזרוע הצבאית של החמאס אבו עוביידה שלוש פעמים לסוגיית נמל עזה, כאשר הוא דוחק בנושאים ונותנים הפלסטיניים לדחוף להסרת המצור הימי. דגש זה על פתיחת הנמל עשויי להוות פתח לשינוי בשיחות הלא ישירות בקהיר להשגתה של הפסקת אש ארוכת טווח בין הצדדים.

למרות שהמידע על המתרחש בשיחות הוא דל, הנושאים ונותנים הפלסטינים הצהירו כי הם עומדים מאחורי דרישת חמאס לסיים את המצור היבשתי, הימי והאווירי בן שמונה השנים על עזה. את הדרישה לסיום המצור ניתן לחלק באופן גס לשתי סוגיות: מעבר חופשי של אנשים והזכות לייצוא וייבוא של סחורות. בהקשר לסוגיה השנייה, ישראל הציעה לאפשר מדיניות גמישה יותר של היתרים למעבר סחורות דרך מחסום ארז – המעבר היחיד בין עזה לגדה המערבית. בהקשר לשאלת מעבר אנשים, הדיווחים מהשיחות מעידים על כך כי ישראל באופן גורף מסרבת לקבל פתיחה מחודשת של המרחב האווירי והימי של עזה.

יחד עם זאת, באותו הזמן הנושאים ונותנים הישראלים הפגינו גמישות בכל הנוגע לייבוא מלט לעזה – דרישה שלטענת ישראל יכולה, באם תענה, להיות תחת פיקוח ושליטה בינלאומיים. למשלחת סיוע הגבולות של האיחוד האירופי ברפיח (EUBAM) יש מנדט לפיקוח מסוג זה, למרות שהוא לא מומש מאז יוני 2007, "בגין השתלטות החמאס על רצועת עזה". אולם כחלק משיחות קהיר שלוש מהמממנות המרכזיות של גוף זה – גרמניה, צרפת ובריטניה – חזרו והציעו לחדש את פעילות כוח הסיוע האירופאי, שהוקם כחלק מהסכם התנועה והגישה ברצועת עזה משנת 2005.

ההסכם, שנחתם בעקבות נסיגתה החד צדדית של ישראל מעזה באוגוסט 2005, מפרט גם תוכנית לבניית נמל בעזה, אולם עד היום הנמל נשאר במתכונת המסוגלת לשרת רק סירות דייג קטנות וכלי שייט של משמר החופים הפלסטיני. ישראל גם הגבילה את מרחב התנועה של כלי שייט אלו לשלושה מיילים ימיים מהחוף. זאת למרות הוראות הסכם קודם בין הצדדים שהורה על הרחבת תחום השיוט לעשרים מיילים, שהם בערך 37 קילומטר.

> סיום המצור אינו "דרישה של חמאס", זו דרישה של העם

האם פיקוח בינלאומי יוכל לאפשר גישה מלאה של הפלסטינים למים הטריטוריאליים של עזה? כרגע המשימה של EUBAM היא לפקח רק על מעבר רפיח. יחד עם זאת, יש לו מנדט גם לפקח על הרחבת הנגישות והשימוש הפלסטיני במעברים אחרים, לרבות מעבר כרם שלום. מעבר זה מיועד באופן בלעדי לסחורות, והוא מאובזר בציוד מתוכם לסריקת מטענים שיבטיח כי שום סחורה "בלתי מאושרת" לא תיכנס לעזה.

למרות שצוות המשא ומתן הפלסטיני הביע התנגדות לרשימה הישראלית של מה שמכונה מוצרים בעלי שימוש כפול, יתכן ויהיה ניתן לשנות רשימה זו כחלק משיחות קהיר. כפועל יוצא מכך יהיה ניתן גם להכיל את מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים (כגון זה של EUBAM) גם על מוצרים שיכנסו ויצאו דרך נמל עזה.

נניח בצד לרגע את השאלה הטכנית של הקמת הנמל ומנגנוני הפיקוח בו, אתגר שעל מנת לעמוד בו נדרשת מומחיות מעבר לזו שיכול להציע EUBAM. הגעה לפשרה בסוגיה זו יכולה להיות משימה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה. כך למשל, ניתן להחליט כי סחורות נכנסות ייבדקו בנמל ממנו הן מגיעות בהתאם לחוקים הימיים הבינלאומיים. אך חשוב מכך, גם בכירים ישראלים למעשה כבר הצביעו על הנמל כדרך לנהל את המסחר בעזה.

תכנית שקודמה ב-2011 על ידי שר התחבורה, ישראל כץ, הציעה להפוך את חופי עזה ל"אי" שיכלול נמל ימי ואווירי. המוטיבציה של ישראל בזמנו, לדברי כץ, היתה "לנתק כל קשר בין עזה לישראל תוך שמירה על שליטה ביטחונית ישראלית על השטח הימי". למרות שחמאס עשוי להתנגד לפיקוח ישראלי על הנמל, ולראות בכך המשך המצור על עזה באמצעים אחרים, מנגנון בינלאומי דומה לזה של EUBAM יכול להיות מקובל על שני הצדדים.

בשעה שהאפשרות להגיע להסכמה באמצעות המשא ומתן לסיום המצור על עזה נראית רחוקה, שימוש במעבר הימי הקיים יכול להוות פתרון שיהיה מקובל על כל הצדדים – כולל מצרים, שהקפיאה את כל המעברים היבשתיים בגבול רפיח.

בעוד השיחות נמשכות, דבר אחד נשאר ברור: הפלסטינים בעזה מתחלחלים מהמחשבה של חזרה לסטטוס קוו. כשרבים כל כך מהם חיים ללא קורת גג, הדרישה הבלתי מתפשרת שלהם לסיים את המצור היא בראש ובראשונה צורך הישרדותי, יותר מאשר היא ביטוי לשאיפה לאומית.

סאמר בדאווי הוא עיתונאי עצמאי המתגורר בוושינגטון די.סי., וכן הכתב לשעבר בוושינגטון של "Middle East International". הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+. תרגום: ז'נאן בסול