newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מהגנה על מתנחלים, החיילים עברו להחרמת רכב של פעיל שמאל

בגלל התנכלויות גוברות של מתנחלים, רועים פלסטינים לא יכולים לצאת למרעה בבקעת הירדן בלי ליווי של אנשי שמאל. המתנחלים לא אוהבים את זה, גם הצבא לא. בערב יום כיפור נרשם שיא חדש

מאת:

ההתנכלויות החוזרות ונשנות מצד מתנחלים כלפי רועים פלסטינים בכמה מוקדים בבקעת הירדן מביאות את פעילי ארגון תעאיוש לצאת לשטח וללוות את הרועים כמעט על בסיס יומי מזה תקופה ארוכה. החיילים באזור לא אוהבים את הנוכחות של הפעילים שם, בלשון המעטה. המתנחלים אוהבים אותה עוד פחות. השיטות שגם אלה וגם אלה נוקטים כדי להרחיק את הפעילים מהאזור רבות, מגוונות, ולדברי הפעילים גם הולכות ומסלימות. ביום שלישי האחרון, ערב יום הכיפורים, זה נגמר בהחרמת רכבו של אחד הפעילים המרכזיים של הארגון, גיא הירשפלד, מבלי שהוצג לו צו החרמה או מסמך אחר, ומבלי שיינתן לו מידע אודות הרכב מאז ועד היום.

"הגענו שלושה פעילים ללוות רועים באזור מאחז אל חמה, ליד צומת מחולה, בערב יום כיפור", מספר הירשפלד. "כמנהגנו הגענו לאזור המרעה שנמצא מעל המאחז. העדר של המתנחלים כבר רעה שם באזור, העדרים של הפלסטינים רעו כקילומטר עמוק יותר בתוך השטח. נעמדנו שם כדי שהמתנחל לא יציק לפלסטינים. כרגיל, הוא ישר התקשר ל'בעל הבית' במאחז, שהגיע מיד למקום. עשר דקות אחריו הגיע ג'יפ צבאי, עבר את המתנחל, עבר אותנו, ונסע ישר לפלסטינים. הלכנו אחריו כדי לראות מה קורה. הקצין הסביר לפלסטינים לא בצורה עדינה, נגיד ככה, שזה שטח אש ושהם צריכים לעוף משם, ופיזית התחיל להעיף את העדר".

בשלב הזה ניסו שלושת פעילי תעאיוש לדבר עם הקצין. "אמרנו לו שהקהילות הפלסטיניות רועות באזור הזה כבר שנים, שלא היתה בעיה אף פעם עד שהמתנחלים הגיעו, ושאלנו אותו למה הוא לא מפנה את המתנחל, והקצין השיב שיש לו אישור רעייה במקום. אנחנו מדברים על שטח אש, כביכול, כן? אבל למתנחלים יש שם אישור רעייה".

רועים פלסטינים בבקעת הירדן. השימוש בשטחי אש הפך שיטה להרחקתם מהמרעה (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

רועים פלסטינים בבקעת הירדן. השימוש בשטחי אש הפך שיטה להרחקתם מהמרעה (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

השינויים הדמוגרפיים שמתחוללים בשנים האחרונות בקרב מתנחלי הבקעה, ובכללם כניסה של מפוני גוש קטיף, נוער גבעות וחסידי הרב גינזבורג, הביאו איתם גם דפוסי התעמרות ישירה ואלימה יותר בקהילות הפלסטיניות, שפעילי תעאיוש מנסים לתת להן מענה. כך, ישנם בבקעה כמה מאחזים לא חוקיים שרועי הצאן הפלסטינים בסביבתם כמעט שלא יכולים לצאת למרעה ללא ליווי של פעילים ישראלים מאימת שכניהם המתנחלים. הירשפלד מדבר על החמרה ברורה הן ביחס של המתנחלים אליהם, הפעילים, והן ביחס של החיילים, שלדבריו הפכו למבצעי הפקודות של המתנחלים. רק בחודש האחרון, הוא מספר, הוא נעצר שלוש פעמים.

"אנחנו מרגישים את ההחרפה ביחס אלינו ביום יום, גם בהתנהלות של החייל הבודד בשטח, גם במדיניות. יש גם איבוד שליטה על החיילים, שהם מבצעים את פקודות המתנחלים. בחלק גדול מהמקרים אני קולט שזאת לא פקודה שהגיעה מהצבא אלא מהמתנחלים, והחיילים מצייתים. יש תחושה שהצבא איבד שליטה בשטח. זה כולל גם השימוש הזה עכשיו בשטחי אש באזורים שונים בבקעה. מוקם מאחז, וברגע שאנחנו מופיעים אומרים לנו זה שטח אש. זה צעד דרמטי, הם יכולים לסגור ככה לפלסטינים את רוב שטחי המרעה".

הקצין שזימנו המתנחלים למקום לא הסתפק בהרחקת הרועים הפלסטינים. "במקום לגרש את הרועים הביתה הוא הרחיק אותם, אז נשארנו שם לראות איך הדברים מתפתחים. בשלב מסוים הקצין אמר לנו 'אתם מעוכבים כי אתם בשטח אש, חכו למשטרה'. וכל הזמן הזה המתנחל בסביבה עם העדר שלו, מבסוט".

בשלב הזה הירשפלד, בן 50, המקבל קצבת נכות עקב מחלת פיברומיאלגיה וסובל מבעיות לב, החל לחוש ברע. "החובשת ראתה שאני נראה לא טוב ושאלה אותי מה קורה איתי. אמרתי לה שאני לא מסכים שהיא תטפל בי. כשהגיע השוטר אמרתי 'אני לא מרגיש טוב. או שאתה עוצר אותי ולוקח אותי לרופא משטרתי, או שאתה משחרר אותי ואני מתפנה לבד למרפאה'. השוטר כל הזמן היה בטלפונים, היה ברור שהוא לא יודע מה לעשות איתנו. אמרתי לו כמה פעמים שאני לא מרגיש טוב, חולה לב. רק אחרי כשעה הוא אמר 'סעו אחרי, בואו נרד למטה'.

החיילים החרימו את הרכב שלו ללא צו (צילום: עארף דראע'מה, בצלם)

גיא הירשפלד מקבל טיפול במרפאה פלסטינית. החיילים החרימו את הרכב שלו ללא צו (צילום: עארף דראע'מה, בצלם)

"הקצין אמר לי שהזמין מד"א וחובשים, אמרתי לו שאני לא מוכן להיות מטופל על ידי שוטרים ובטח לא מתנחלים. ירדנו אחריו למטה, היו שם תאג"ד וחובש של המתנחלים. אמרתי לו 'או שתעצרו או שתשחררו'. אחרי עוד 15-20 דקות בא הקצין ואמר לנו 'האוטו מוחרם כי הוא בשטח אש'. אמרנו לו שאסור לו להחרים בלי נייר או צו, אבל הוא לא הראה לנו שום נייר ולא כלום. אבל בגלל שהרגשתי באמת לא טוב לא התעקשנו להישאר והלכנו, למרות שזאת החרמה לא חוקית. עובדה שהמתנחלים נשארו בשטח האש". המאחז עצמו, צריך לציין, ממוקם בסמוך לגבול שטח האש אך מחוצה לו.

בסופו של דבר הרכב של הירשפלד, המשמש כלי עבודה מרכזי בפעילות הארגון, הוחרם. הירשפלד עצמו פונה למרפאה פלסטינית, שם עשו לו בדיקת אק"ג, ולאחר מכן הוסע על ידי חברים בחזרה לירושלים. מאז, כל ניסיונותיו לברר מה עלה בגורל הרכב שהוחרם עלו בתוהו. "דיברתי עם החמ"ל, אמרו לי 'תפנה לפניות ציבור', אבל בפניות הציבור לא עונים אף פעם".

גם חבר הכנסת מוסי רז (מרצ) נרתם למאמץ להשיב את הרכב שהוחרם. "פניתי לשר הביטחון בדרישה להחזיר את הרכב", אומר רז. "הגענו לשפל חדש בו רשות שלטונית מחרימה רכוש של פעילי זכויות אדם. מתנחלים רוגמים אותם באבנים והרשויות רוגמות אותם בהחרמה".

פנינו לדובר צה"ל בשאלה מדוע הוחרם רכבו של הירשפלד. מדובר צה"ל נמסר לנו בתגובה "ביום ג' בשעות הבוקר נכנס אזרח ישראלי לשטח אש המוכרז בצו כשטח צבאי סגור בצפון הבקעה. כוח צה"ל אשר הגיע למקום ביקש מהאזרח להתפנות מהשטח האסור לכניסה. משסירב להתפנות בעצמו, רכבו נתפס. אזרח נוסף אשר היה בנקודה התפנה באופן עצמאי. נושא החזרת הרכב נמצא בדיקה. נחדד כי הכניסה לשטח אש אסורה על פי צו 'שטח צבאי סגור' ומחייבת תאום עם צה"ל".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf