newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מנדט יהודי לרשימה המשותפת יהיה הישג כביר שייצר תקווה"

יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה סבור שלבחירות הקרובות יש ממד "גורלי". נתניהו, לדבריו, מנסה לחסל את קיומו הקולקטיבי של הציבור הפלסטיני בישראל, ולהפלתו יש חשיבות מורלית. הוא מודה שרבים בציבור שלו איבדו אמון בפוליטיקה, וחושב שהצהרת עודה על נכונות לישיבה בקואליציה היא כניסה למלכודת

מאת:

למרות הקמתה מחדש של הרשימה המשותפת, ולמרות הקמפיינים האזרחיים המסיביים לעידוד הצבעה ברחוב הערבי, כרגע נראה ששיעור ההצבעה בקרב הפלסטינים בישראל לא ירקיע שחקים.

בעוד ששיעור המחרימים מסיבות אידיאולוגיות הוא 10% לכל היותר, נראה ששאר האזרחים הערבים שלא יגיעו לקלפי ביום שלישי יעשו זאת בעיקר משום שהם אינם מאמינים שהבחירות יכולות להשפיע על מצבם: לעצור את גל הפשע – שרק אתמול הפיל עוד שני קורבנות, אחד בבאקה אל ע'רביה ושני בכפר ברא; לשפר את מערכת החינוך; לשפר את התחבורה הציבורית שלא מגיעה ליישובים הערביים ולתקן את הכבישים; לאפשר לאזרחים לבנות בלי חשש מצווי הריסה.

מוחמד ברכה – יו"ר ועדת המעקב של הציבור הערבי בארבע השנים האחרונות וקודם לכן ח"כ במשך 16 שנה, מתוכן 15 שנים כיו"ר חד"ש – מאמין שלבחירות ביום שלישי יש ממד "גורלי". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא אומר, מנסה "לחסל את קיומו הקולקטיבי" של הציבור הפלסטיני בישראל, ולכן להפלתו יש חשיבות עצומה.

מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב וח"כ לשעבר, במסיבת עיתונאים בשכם, ינואר 2018 (צילום: נאסר אישתיה / פלאש 90)

מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב (צילום: נאסר אישתיה / פלאש 90)

אולם בשיחה בביתו בשפרעם הוא מודה שרבים בציבור הפלסטיני איבדו אמונם בפוליטיקאים – ובפוליטיקה בכלל. כמעט בכל מקום בעולם, הוא מזכיר, מיעוטים לאומיים מצביעים באחוזים גבוהים יותר מאשר כלל האוכלוסייה. בישראל המצב הפוך.

לברכה יש כמה הסברים איך הגענו למצב הזה. הפוליטיקאים הערבים עשו טעויות, החברה הערבית נעשתה יותר צרכנית ודואגת ל"אני", המאבק בכיבוש חדל להיות מוקד הזדהות. אבל בשורה התחתונה, השחקן המרכזי היה ונשאר הממסד הישראלי. היה לו אינטרס עליון לערער את מעמד ההנהגה הערבית, והוא הצליח בכך במידת מה.

ההצהרה של איימן עודה על נכונותו לשבת בממשלה בתנאים מסוימים עשתה "גלים במים השקטים", אומר ברכה, אבל היא מתעלמת מכך שהפוליטיקה הישראלית לא מוכנה לשותפות אמיתית עם האזרחים הערבים.

אחרי כל כך הרבה שנים כנבחר ציבור ערבי, מה אתה מרגיש כשאתה שומע אזרחים ערבים-פלסטינים אומרים שהפוליטיקאים שלהם לא מייצגים אותם? 

"זה ביטוי של מאבק איתנים בין הממסד הישראלי ובין ההנהגה של הציבור הפלסטיני בישראל. העובדה שישראל מדירה את הציבור הערבי ונציגיו משדרת לציבור שלנו שמי שרוצה (להתקדם; מ.ר.), צריך להתחכך בשלטון ולזכות בחסדיו.

"לא פחות חשוב מכך: בתחילת שנות ה-2000 דני נוה היה השר המופקד על האוכלוסייה הערבית (נוה היה אז יו"ר צוות ההיגוי הישראלי עם הפלסטינים; מ"ר), והוא התחיל עם המנגינה של 'מה אתם עשיתם למען הציבור שלכם, אתם עוסקים רק בעניין הפלסטיני'. אחר כך בא גם גדעון עזרא (שהיה השר לביטחון פנים; מ"ר). זה ניסיון לגלגל על הקורבן את האחריות למצבו.

"זה גם יוצר רושם שנציגות פרלמנטרית היא ממסד של מתן שירותים. שירותים מקבלים ממשרדי הממשלה ומהשלטון המקומי. במבחן הזמן, השלטון קצר הצלחה כלשהי. אבל ביחס לכלים שעומדים לרשותנו, אני חושב שההנהגה של הציבור הערבי, גם אם היו טעויות טרגיות מ-48' ועד היום, מייצגת עמוד שדרה שעליו נשענת ההתנהגות הפוליטית של החברה הערבית".

"הופכים לעדר בכלוב שמחכה לאוכל"

מי שרכב בצורה הכי מוצלחת על המנגינה הזאת שההנהגה הפוליטית הערבית לא פועלת למען הציבור שלה, טוען ברכה, הוא יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, עם הסיסמה שלו "אין אזרחות בלי נאמנות".

תקיפות אוויריות כאלה מאפשרות לו להצטייר כקשוח יותר מכל יתר חברי הממשלה גם יחד, ועדיין לרמוז כי ידיו כבולות על ידי ראש ממשלה מהוסס ופרגמטי מדי. שר הבטחון ליברמן (מרים אלסטר/פלאש 90)

רכב בצורה מוצלחת על המנגינה שההנהגה הפוליטית הערבית לא פועלת למען הציבור שלה. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן (מרים אלסטר/פלאש 90)

"זה מהלך אנטי-דמוקרטי על גבול הפשיזם", אומר ברכה. "שאלו אותי פעם אם אני נאמן למדינה. אמרתי: 'לא, המדינה צריכה להיות נאמנה לי'. למדינה יש מנגנונים לשפוט אותי ולהעניש אותי, אם אני חורג מהחוקים שקבעה. איזה מנגנונים יש לי כשהמדינה בוגדת בזכויות שלי כאזרח?"

אבל גם אם זה הגיע מגדעון עזרא המנוח ואחרים בשלטון, נראה שחלק ניכר מהציבור הערבי קנה את הסיפור הזה.

"חלו גם תמורות חברתיות. הפכנו חברה צרכנית. כשהבנאדם רוצה לאגור לעצמו, ה'אני' והשאיפה לכל מיני הישגים צרכניים, אישיים, משפחתיים, הופכים יותר מרכזיים".

אולי היה צריך להתאים את השיח הפוליטי לסיטואציה הזו?

"כשהייתי בכנסת השתמשתי בנוסחה שלדעתי היא נוסחת החיים של הציבור הערבי: אני לא מוותר כהוא זה על מעגל הזהות שלי כערבי-פלסטיני, ואני לא מוותר כהוא זה על מעגל הזהות האזרחית שלי כאזרח שדורש שוויון זכויות. זה איזון של צורף שעוסק בזהב. אסור ליפול ואסור להתבלבל.

"לפעמים יש גורמים בתוך החברה הערבית שאומרים – תעזוב אותנו מעניין האזרחות בישראל, אנחנו פלסטינים. זה לא מביא לחם. יש כאלה שאומרים בוא נסתדר עם המדינה, בוא נשתלב. גם זה לא בסדר כי אנחנו הופכים ‏צרכני שירותים. זו מעין סמטה, שאם אתה נכנס לתוכה היא הולכת ונעשית צרה יותר ויותר – עד כדי מחנק. אתה הופך לעדר בכלוב שמחכה שיחלקו לו אוכל. מצד שני, התכחשות לאזרחות ולזכויות האזרחיות היא סוג של בדלנות שמוביל אותך לסמטה צרה לא פחות. משהו דטרמיניסטי שמחכה לישועה מהשמיים".

נושא נוסף שפגע בפוליטיקה הערבית, טוען ברכה, הוא ירידת ההזדהות עם "העניין הפלסטיני". "פעם העניין הפלסטיני היה מוקד להזדהות", הוא אומר, "היום זה לא לוקח. אתה יכול לשמוע ברחוב: 'תעזוב אותנו מהעניין הזה'".

למה זה קרה?

"כי המהפכה הפלסטינית התחלפה בסוג של ישות ‏פוליטית, שאינה ישות ריבונית ואינה כיבוש. זה פתח פתח אדיר למאבקים פנימיים, בעוד הכיבוש מסתכל מהצד. זה נתן רושם של אם הם (הפלסטינים; מ.ר.) ככה, אז בוא נראה איפה אנחנו נמצאים".

הכיבוש נעשה פחות דחוף?

"לא בעניין של דחיפות. הדגם שמייצג את הפלסטיניות היום הוא לא דגם שאפשר להזדהות אתו".

לעולם הערבי אין קלפים משלו

על פי ברכה, לפלסטינים בישראל יש חשיבות עצומה בתנועה הלאומית הפלסטינית. "הישארותם של אותם 150 אלף בפלסטין אחרי 48' היתה היתד האולטימטיבית שמצביעה על הזהות של האדמה", הוא אומר. יחד עם זה, היום נוצר מצב עגום שלעולם הערבי אין קלפים משלו, מלבד ההימור על הבחירות בישראל. לכן הבחירות האלה מקבלות חשיבות כל כך גדולה.

"מי שמבין את זה היטב הוא נתניהו", אומר ברכה. "הוא יודע שהמשקל של האוכלוסייה הפלסטינית בישראל יכול להטות את הכף לכיוון אחר".

אבל נראה שחלק גדול מהפלסטינים בישראל לא מרגיש ככה.

"זו הנקודה שהתחלנו בה, זה מאבק איתנים בין הממסד לציבור הפלסטיני. ההיגיון הפשוט אומר שצריכה להיות הצבעה גדולה. אצל כל מיעוט בכל מקום בעולם, אחוזי הצבעה בבחירות הם יותר גדולים. פה – לא. לפעמים אנשים מסתכלים על הרחוב הערבי, על שפרעם איפה שאנחנו יושבים, כאילו הם סך הכוחות הפועלים בתוכו. זה לא נכון. יש שחקן משמעותי ביותר, גדול ביותר, רב כוח – הממסד הישראלי. רק אידיוט וטיפש יכול לחשוב שהוא לא מעורב".

דוגמה נוספת למעורבות הזו, לפי ברכה, היא התפשטות הפשיעה. הוא מגדיר אותה "פרויקט פוליטי של השלטון", לא פחות. "נתניהו לא יכול להתגאות שהוא יודע מה הולך במתקני הגרעין באיראן, אבל הוא לא יודע מי רצח את תאופיק נסייר בנצרת ומי רצח את האשה לפני כמה ימים ביפו", הוא אומר.

ואז מגיע הרעיון של יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, שאומר – בוא נתפוס מקום ליד ההגה, אבל מציג את התביעות שלו.

"איימן אמר דברים שיכולים לעשות גלים בתוך מים השקטים, אבל מבחינת ההיתכנות – אתה יודע, אני יודע, שהפוליטיקה הישראלית אינה בשלה לשותפות עם האזרחים הערבים כאזרחים גאים ומחויבים לזהותם. לכן אני חושב שזו התנדבות מיותרת לחלוטין להציע את שירותינו לממשלה הבאה. זה סוג של כניסה למלכודת של זכויות אזרחיות מותנות בלויאליות או בשיתוף פעולה עם התוכניות של השלטון".

ח״כ איימן עודה במהלך ארוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת בתל אביב, 20.8.2019 (צילום: אורן זיו)

"התנדבות מיותרת". ח"כ איימן עודה במהלך אירוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת בתל אביב באוגוסט 2019 (צילום: אורן זיו)

דיברת קודם על הפסיביות של התנועה הלאומית הפלסטינית, שמחכה למה שיקרה בישראל. עודה אומר: אני לא מחכה. אתה לא רואה בזה אקט של העצמה?

"זה אקט לחשיפת הפרצוף האמיתי של הפוליטיקה הישראלית, אבל לא מעבר לזה. אם תציג את התנאים המינימליים של שלום, סיום הכיבוש, ביטול חוק הלאום, שינוי הגדרת המדינה כמדינה יהודית, שוויון לאומי ואזרחי – הציונות לא תהיה ציונות".

אם בכנסת היו 25 חברי כנסת ערבים-פלסטינים גנץ היה בא לעשות מסאז' לך ולעודה יחד.

"אני לא אומר שאני נמצא בפינה ודברו איתי מעבר לקיר. אני מעוניין להשפיע וצריך להשפיע. החלטה אסטרטגית על שלום בישראל לא יכולה להתקבל בלי הציבור הערבי. החלטה אסטרטגית על המשך כיבוש והמשך מלחמה לא יכולה להתקבל עם הציבור הערבי. אנחנו נהיה שם, כשהמדינה תצטרך לקבל החלטה על פתיחת אופק לשוויון מלא ולשלום מלא והוגן".

ברכה מעדיף לא להתייחס למקלחת הצוננת שקיבל עודה מצד רבים מחברי הרשימה המשותפת אחרי ההצהרות שלו. הוא גם מעדיף לא להתייחס לשאלות על היחסים בינו לבין עודה, שירש אותו בראשות חד"ש. אבל הוא מוכן להגיד שנעשו טעויות רבות בדרך לבחירות שייערכו מחרתיים.

יש מפלגות וגורמים שהיו צריכים לתרום הרבה יותר ואינם תורמים, ו-ועדת ההסכמה, שהחליטה על חלוקת המנדטים ברשימה, עשתה טעות בכך שעיכבה את ההחלטה במשך חודש שלם. "זה היה חודש קטסטרופלי", הוא אומר, שהביא בסופו של דבר ל"שחיקת מעמדה של הרשימה המשותפת בצורה פושעת". ברכה גם חושב שלא נכון "להפיץ לציבור אשליות שאם אנחנו נקבל 15 מנדטים, אז המציאות תשתנה, ואם נפיל את נתניהו העולם יהפוך ורוד".

ובכל זאת, הוא חושב שלהפלת נתניהו "יש משמעות פוליטית לאומית מורלית גדולה, כי הוא עומד בראש המחנה שמטרתו לא רק להבאיש את ריחו של הציבור הפלסטיני בישראל, אלא לחסל את קיומו הקולקטיבי, לא הפיזי. להפלתו יהיו השלכות גם על הבחירה של דונלד טראמפ לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב, על עסקת המאה. אם המיעוט הלאומי הפלסטיני יטיל את כל כוחו בתוך המערכה הזאת, הוא יכול לגרום לתהליכים מתגלגלים בזירה הישראלית, האזורית, העולמית אפילו".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באירוע של העיתון "ישראל היום" בירושלים, יוני 2019 (צילום: אהרון קרון/פלאש90)

הפלתו לא תהפוך את העולם לוורוד, אבל תהיה לה משמעות לאומית ובינלאומית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יוני 2019 (צילום: אהרון קרון/פלאש90)

"ועדת המעקב לא צריכה להיות ועדה נבחרת"

בלי או עם קשר לתוצאות הבחירות, ברכה עומד כאמור גם בראש ועדת המעקב. אחרי חוק הלאום, גברו הקריאות להפוך את הוועדה הזאת לגוף מייצג של הציבור הערבי, לערוך אליו בחירות, לעשות אותו כמעין פרלמנט וולנטרי של החברה הערבית.

ברכה מודע כמובן לוויכוח הזה, אבל לא מתלהב. "יש ויכוח רב שנים אם ועדת המעקב היא ועדת נבחרת או ועדה של נבחרים", הוא אומר. "אני, בינתיים, בעד שהיא תהיה ועדה של נבחרים ולא ועדת נבחרת. אם נעשה בחירות, צריך מנגנון וצריך התמודדות. האם יש מקום שהליכוד או העבודה יריצו רשימות לוועדת המעקב? האם יהיה מצב שתהיה רשימה של הגליל, ורשימה של המשולש ושל הנגב, רשימה של נוצרים, של מוסלמים? זה יהיה אסון אסטרטגי.

"לכן אני חושב שעצם הקיום של ארגון רופף כביכול יש לו משמעות אסטרטגית גדולה ביותר. אנחנו מקבלים החלטות בהסכמה רחבה ככל האפשר, אין החלטות של 51 מול 49, כי אם אפילו 45% ירגישו שהם בחוץ, הם לא יישארו. זה אומר שצריך להתכנס סביב המכנה המשותף הצר ביותר ולא הרחב ביותר".

אתה חושב שהמעמד של ועדת המעקב בציבור הוא טוב?

"המעמד שלה לא טוב, כמובן. תגיד, מה המעמד של הכנסת בקרב הציבור? אבל האם יש עוררין על כך שיש צורך במסגרת שכולם נמצאים בה? אני חושב שלא".

איך מחזקים את כוחה?

"יש לי הצעות להרחיב את הבסיס, להרחיב לדוגמה את הוועידה מ-120 חברים לכ-500 חברים, כך שתכלול לא רק ראשי מועצה אלא גם ראשי אופוזיציה בתוך המועצות. אבל גם היום אין החלטה קולקטיבית שנוגעת לאוכלוסייה הערבית שאפשר לקבל אותה מחוץ לוועדת המעקב – שביתה, ציון אירועי אוקטובר, פנייה לבג"ץ על חוק הלאום".

ועדת המעקב היתה יכולה לפעול יותר להעלאת שיעור ההצבעה בציבור הפלסטיני?

"לא, כי יש גורמים שמתנגדים להשתתפות בבחירות כמו בני הכפר או האסלאמית הצפונית, יש ראשי מועצות שלא רוצים לנקוט עמדה. אבל אני יצאתי בהצהרה שלשום. אמרתי שאני מכבד את מי שמתנגד להשתתפות בבחירות מנימוקים עקרוניים, וקורא לכל האחרים לצאת ולהצביע – ולא לתת אף קול למפלגות הציוניות".

למה הצבעה כזו פסולה בעיניך?

"כל מפלגה ציונית, אפילו מרצ, יוצאת מנקודת המוצא שזו מדינה יהודית. אז למה ללכת להצביע למפלגה ציונית כשיש לך נציגות אותנטית? יהודית-ערבית גם. אני חושב שחד"ש, עם כל החולשה שלה ברחוב היהודי, עצם העובדה שהיא אוחזת בהגדרה שלה כיהודית-ערבית היא מעשה גבורה. כשאני אומר לא למפלגות הציוניות, זה לא בגלל שהן יהודיות. אני גאה בחברים היהודים שאני פועל אתם במשך שנים".

"למה ללכת להצביע למפלגה ציונית כשיש לך נציגות אותנטית? יהודית-ערבית גם. כשאני אומר לא למפלגות הציוניות, זה לא בגלל שהן יהודיות. אני גאה בחברים היהודים שאני פועל אתם שנים"

אתה לא רואה בעתיד שותפות עם מפלגות ציוניות?

"בתוך הכנסת יש מפגשים עם מפלגות ציוניות. מרצ לדוגמה".

אתה לא רואה מסגרת שבה יושבים ציונים ולא ציונים?

"יש ניסיון ודיבורים שהייתי חלק מהם כדי לבחון את האפשרות הזו. אני חושב שאפשר לייצר גוף רחב יהודי-ערבי שיקדם אג'נדה משותפת של שלום, שוויון ודמוקרטיה. אבל לא במחיר של פיצול האוכלוסייה הערבית".

כלומר אתה לא רואה שזה בלתי אפשרי שיהיה מערך פוליטי של ציונים ולא ציונים?

"המפתח לקיומה של רשימה יהודית-ערבית רחבה היא שכל מרכיבי הרשימה המשותפת יסכימו לה. אני לא רוצה לקנות את השותפות שלכם במחיר פילוג של הציבור שלי".

מה שכן מעורר בברכה תקווה גדולה הוא הסיכוי לעלייה במספר היהודים שיצביעו לרשימה המשותפת. הוא נזכר בהתרגשות שחווה כאשר ראה את ההשתתפות של מפגינים יהודים רבים בהפגנה שאירגנה ועדת המעקב נגד חוק הלאום באוגוסט בשנה שעברה. "זה היה אחד המפגנים שהפיחו בי תקווה", הוא אומר. "הייתי מאוד מאוד גאה ומופתע והמום ממידת ההשתתפות של הציבור היהודי. לא ידעתי את עצמי מרוב התפעלות".

מוחמד ברכה בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב, באוגוסט 2018 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

"ההשתתפות היהודית הפיחה בי תקווה". מוחמד ברכה בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב, באוגוסט 2018 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ראינו סקר שאמר שייתכן שיהיה הפעם מנדט יהודי לרשימה המשותפת. מה תהיה המשמעות של מנדט יהודי למשותפת?

"אני רואה בזה שינוי משמעותי ביותר בכל מה שקשור לבניית אופק חדש של שלום, שוויון ואזרחות שווה. אם הדברים יבואו לביטוי בבחירות הקרובות, זה ייצר סוג של תקווה וגם יצמצם את מרחב ההסתה של הימין נגד האוכלוסייה הערבית".

אתה מרגיש שינוי?

"אני רואה אווירה אחרת. רואה שיש גלים מתחת לפני השטח, יומיים לפני הבחירות אני לא יודע איך זה יבוא לידי ביטוי. אם זה יתממש, זה יהיה הישג כביר. זה ישפיע בצורה גדולה בכל מה שקשור לרצון של האזרחים הפלסטינים להיות מעורבים יותר בפוליטיקה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf