newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נבי סאלח: מפגין נהרג מירי אש חיה במהלך הפגנת תמיכה באסירים

סבע נידאל עוביד נפגע במותנו באש חיה מרובה רוגר והוא ההרוג השביעי בשנתיים האחרונות מכלי הנשק שצה"ל מחשיב כ"לא קטלני". עדי ראייה: לחיילים לא נשקפה כל סכנה. דו"צ: נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות כדי "לשמור על הסדר הציבורי"

מאת:

צעיר תושב אזור סלפית בגדה המערבית נהרג היום מירי אש חיה של כוחות הבטחון במהלך הפגנה שנערכה בכפר נבי סלאח בתמיכה בכ-1,600 האסירים הפלסטינים שובתי הרעב.

לדברי צלמי עיתונות ופעילים שנכחו במקום, ההפגנה כבר הייתה לקראת סיום והתקיימה ברובה באזור הכביש שבין הכפר להתנחלות חלמיש, שהשתלטה על מעיין הכפר. במרחק משם התפתחו עימותים בין כעשרים נערים לבין שוטרי מג"ב וחיילים. הנערים ידו אבנים לכיוון החיילים, שהיו רחוקים מעל לחמישים מטר מהם ומוגנים מאחורי שלד של בניין. לדברי עדי הראייה בשל המרחק הרב הנערים לא היוו סכנה על החיילים. בתגובה ירו החיילים כמויות גדולות של כדורי גומי, ספוג, וגם עשו שימוש רב באש חיה. לפחות שני נערים נפגעו מכדורי הגומי.

צלם אקטיבסטילס מיקי קרצמן שהיה במקום מספר על ירי רב של אש חיה ברובה מסוג רוגר, רובה שהצבא עושה בו שימוש הולך וגובר כאמצעי לפיזור הפגנות והתמודדות עם מיידי אבנים. לדבריו החיילים לא היו נתונים בסכנה שהצדיקה ירי אש חיה.

הצעיר שנהרג, סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, נפגע מירי מרובה רוגר במותנו ופונה לבית החולים בסלפית, שם נקבע מותו. אשת "בצלם" שרית מיכאלי שנכחה במקום סיפרה לשיחה מקומית כי הצלף שעשה שימוש ברוגר ירה כמה פעמים בטרם פגע בעוביד. גם לדבריה לא היתה שום סכנה לכוחות שהצדיקה שימוש באש חיה. "הרוגר, שהוא כאילו פחות מסוכן (מרובה אמ-16, י.מ), הפך לדרך של הצבא להתמודד עם זריקות אבנים. אבל שמירת סדר היא לא סיבה לירי אש חיה", היא אמרה. "מה שקורה זה שהצבא יורה אש חיה על זורקי אבנים גם בנסיבות שאין בהן הצדקה לזה. משתמשים באש חיה לפיזור הפגנות. הטוטו הוא כביכול פחות קטלני, ולרוב הנערים שיורים עליהם "רק נפצעים", אבל מידי פעם הוא גם הורג, כמו שראינו היום".

> "אני מקווה ששביתת הרעב תימשך עוד חודש. הרחוב הפלסטיני מתעורר"

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

על פי נתוני "בצלם", עוביד הוא ההרוג השביעי מירי טוטו בשנתיים האחרונות, מאז חידש צה"ל את השימוש בכלי הנשק ה"לא קטלני" הזה. "הצבא מתייחס לכלי הנשק הזה כעוד אמצעי לפיזור הפגנות", אמרה מיכאלי. "זו פשוט הפכה להיות מדיניות – לירות על מנת לפצוע מידי אבנים ברגליים. אבל ברגע שאת יורה בכלי נשק קטלני על מישהו אין מחויבות שזה יסתיים תמיד בפציעה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "לפני זמן קצר התבצעה הפרת סדר אלימה בהשתתפות כ-100 פלסטינאים אשר יידו אבנים לעבר כוח צה"ל סמוך לכפר נבי סלאח. כוחות הביטחון השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות על מנת לשמור על הסדר הציבורי במרחב".

עשרות מפגינים נוספים נפצעו היום בהפגנות סולידריות עם האסירים הפלסטינים השובתים רעב שהתקיימו ברחבי הגדה. זהו השבוע הרביעי לשביתת הרעב בה לוקחים חלק כ-1600 אסירים.

השביתה יצאה לדרך ב"יום האסיר הפלסטיני" לאחר חודשים של הכנות, ולוקחים בה חלק אסירים מארגונים שונים. שב"ס התכונן גם הוא לשביתה, אמצעי המחאה הבלתי אלים היחיד בו יכולים לנקוט אסירים – והגיב מיד בהעברתם של אסירים בין אגפים, ושליחת חלק ממנהיגי השביתה לבידוד. בנוסף, נמנעו מפגשים של עורכי דין עם אסירים, הוחרמו חפצים, ובוטלו ביקורי המשפחות של כל האסירים הפלסטינים, השובתים והלא שובתים. המטרה של שב"ס בפעולות אלו היא לבודד את האסירים, ובעיקר מנהיגיהם, כדי לשבש את התקשורת והתיאום ביניהם וגם כדי שלא ידעו אם לפעולות המחאה שלהם יש אפקט מחוץ לכלא.

האסירים שובתי הרעב מציבים שורה של דרישות, החל בהפסקת השימוש התכוף שעושה ישראל בבידוד ובמעצרים מנהליים, ודרך שורה של דרישות (אותן ניתן לקרוא כאן במלואן) העוסקות בתנאי הכליאה הבסיסיים של אסירים פלסטינים, השונים באופן מהותי משל אסירים אחרים. הדרישות הללו כוללות בין היתר התקנת טלפונים ציבוריים במטרה לאפשר לאסירים לשמור על קשר עם משפחותיהם; שיפור במדיניות ביקורי המשפחות; שיפור שירותי הבריאות הירודים והמחפירים הניתנים לאסירים; יחס אנושי בנסיעות בין בתי כלא ובתי משפט, אפשרות להיבחן לבגרויות, ועוד.

> לימודים, טלפונים ומשפט הוגן: דרישות האסירים שובתי הרעב

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס) 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf