newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו כבר ניצח במערכת הבחירות הנוכחית

לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, כל הרשימות המתמודדות קיבלו על עצמן את הכללים שקבע נתניהו לזירה הפוליטית – שמתאפיינים בגימיקים וציניות בלבד. כדי באמת לשנות משהו במערכת הפוליטית בישראל צריך להצביע היום לרע במיעוטו, וכבר מחר להתחיל לבנות את האלטרנטיבה האמיתית

מאת:

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר ניצח במערכת הבחירות הנוכחית – לא משנה מה יהיו התוצאות. נתניהו ניצח, משום שכל יריביו קיבלו את הכללים שקבע לזירה הפוליטית.

נתניהו הוא איש הפייק ניוז, האמת הסובייקטיבית, הפוליטיקה הצינית, חסרת הערכים וחסרת המעצורים. נתניהו הביא לרידוד מפלגתו, הליכוד, והפך אותה לחבורה של אנשים נלעגים, החיים מגימיק לגימיק ומתחרים ביניהם על הגחכת הזירה הציבורית וביזוי ה"עם" שבשמו לכאורה הם פועלים.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואישתו שרה, מצביעים בבחירות, ב-17 בספטמבר 2019 (צילום: אלכס קולומויסקי)

איש הפוליטיקה הצינית וחסרת המעצורים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואישתו שרה, מצביעים בבחירות, ב-17 בספטמבר 2019 (צילום: אלכס קולומויסקי)

במקום להציב חלופות עקרוניות, ערכיות, אידיאולוגיות, כל הרשימות המתמודדות במערכת הבחירות הנוכחית מבססות את הקמפיינים שלהן על רדידות וגימיקים. או כפי שהם נקראים בסיבוב הזה – "חיבורים".

על כחול לבן אין טעם להכביר מילים – מדובר בצבר של אנשים מפה ומשם, שהדבר היחיד המאחד ביניהם הוא הרצון להחליף את שלטון נתניהו. כמה אנשי צבא – הגימיק האולטימטיבי בישראל – כמה אנשי ימין, כמה אנשי מרכז, מפלגה אחת, שמראש לא התהדרה בתפישה אידאולוגית – עם התמחות בלא לומר שום דבר מחייב. לזוז עם הרוח. "פני הדור כפני הכלב" – יש לומר בדיוק את מה שנדמה שהציבור רוצה לשמוע השבוע. בשבוע הבא – נבדוק מחדש.

נדמה היה שבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה תביא להעברתה מאזור הגימיקים שבו שהה היו"ר הקודם, אבי גבאי, חזרה אל הזירה האידיאולוגית. פרץ הוא פוליטיקאי רציני, שיש לזקוף לזכותו לא מעט הצלחות בנושאים לאו דוקא פופולריים: מנהיג עובדים בימים שבהם בזים לעבודה המאורגנת, ומי שביטא – גם אם בעבר הרחוק – עמדות של שמאל מדיני, מחוץ לאזור הנוחות של מקום מגוריו.

אך עמיר פרץ בחר להצטרף לביצה הגימיקאית, ובמקום להציב סדר יום מעודכן למפלגה שהקימה את המדינה, החליט לצרף אליה פוליטיקאית כושלת מהימין, הנתפשת משום מה כשמאל חברתי. זאת, על אף שהעובדות הן שהיא נמנעה מלהשתתף ברוב ההצבעות על הצעות חוק חברתיות, בנוסף על כך שתמכה בחוק הלאום הגזעני וברדיפת מבקשי המקלט.

פרץ חשב שההיסטוריה המשפחתית של לוי-אבקסיס, היותה חלק בלתי נפרד מהימין – ערכית ותרבותית – והיותה מזוהה, גם אם ללא קבלות, עם תפישות חברתיות, יביאו קולות לרשימה בראשותו. ציניות כבר אמרתי? הגימיק, כדרכם של גימיקים, כשל. מפלגת העבודה עלולה לא לעבור את אחוז החסימה, כי בזירה של מפלגות חסרות סדר יום ועמוד שדרה אין לה כל יתרון.

מרצ ויתרה על הנכס הגדול שלה

בבחירות של אפריל 2019, לפחות היתה מרצ, שייצגה את אותה הדרך שבה היא הולכת, בשינויים קלים, כל ימיה. הרשימה שנבחרה לייצגה באפריל אמנם היתה רחוקה מלהיות אידיאלית – אנשי המאבק בכיבוש נדחקו למקומות נמוכים יחסית, למשל, אבל עדיין היה מדובר במפלגה שהקו האידאולוגי שלה היה ברור וכל קול שניתן לה היה מחזק אותו.

אך גם מרצ החליטה לוותר על הנכס הגדול ביותר שלה – היושרה – ולהכנס לביצת הציניות והגימיקים. החרדה מכך שלא תעבור את אחוז החסימה העבירה אותה על דעתה. חרדה היא לא מניע טוב לקבלת החלטות. נכון שהיה ממה לחשוש – חרדה בדרך כלל מעוגנת גם במציאות – אבל בחרדה צריך לטפל, לא לתת לה להשתלט על החיים.

חברי המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, אהוד ברק, סתיו שפיר ותמר זנדברג בתל אביב, 16 בספטמבר 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הצטרפו לזירת הגימיקים. חברי המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, אהוד ברק, סתיו שפיר ותמר זנדברג בתל אביב, 16 בספטמבר 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

החרדה הובילה את מרצ להצטרף לזירת הגימיקים וללכת ברשימה אחת עם מחרב השמאל הישראלי, אהוד ברק – ממציא ה"אין פרטנר" בצד המדינה ו"תפתחו את המקררים" בצד ה(אנטי) חברתי, אשר אין דבר וחצי דבר המחבר אותו עם מרצ ועקרונותיה. ברשימה, שעדיין נושאת את האותיות מרצ, ניתן למצוא עוד גנרל מהמרכז הפוליטי (כי אין מספיק כאלה בכחול לבן?) ועריקה ממפלגת העבודה (שעדיין לא הבנתי מה רצתה להשיג), ועוד נציגים מטעם עצמם שנאספו מכאן ומשם ודחקו את מי שנבחרו במפלגה דמוקרטית.

הציבור מחא כפיים יומיים, וחזר להשתעמם. החרדה עזבה לזמן קצר בלבד, ושוב חזרו לחשש מכך שלא יעברו את אחוז החסימה, אלא שהפעם אין כל סיכוי להצלחה – התחזית האופטימית ביותר צופה שישה מנדטים, אך במקום שאלה ייוצגו על ידי אנשי בשורה, בדמות מוסי רז וגבי לסקי, המאבק הוא על מקומותיהם של אילן גילאון ועיסאוי פריג' – אחרי שבוזבזו לריק מקומות לנציגים של כלום ושום דבר.

הרשימה המשותפת היא כבר ניצחון ישן של נתניהו. היא התבוסה האולטימטיבית – המעמידה את הלאום מעל כל אידיאולוגיה, המחברת תחת גג אחד קומוניסטים ודתיים פנאטיים. הגזענות של הימין הישראלי בראשות ראש ממשלה שמסית נגד הפלסטינים אזרחי ישראל ומציגם כמקשה אחת, כציבור מסוכן – אומצה לכלל רשימה, שבעצם קיומה מקבלת את ההאחדה וההשטחה.

עצוב לראות עד כמה הקמפיין הגזעני הצליח, עד כי רשימה אחת כוללת מנהיגה פמיניסטית חשובה כעאידה תומא-סולימן וביגמיסט כטלב אבו ערר. ההקלות שניתנו לה על ידי אנשי שמאל רבים, בשל העובדה שהיא מייצגת מיעוט לאומי, הן מובנות, אך התוצאה נותרת בעינה – היא חלק מהמערכת הצינית והמתחנפת לציבור בוחרים, במקום הצבת דרך חלופית לישראל כמדינה דמוקרטית ושוויונית.

צריך להיאבק על הזירה עצמה

גימיקים וציניות – אלה המאפיינים של מערכת הבחירות ספטמבר 2019. נתניהו הוא השליט האולטימטיבי בזירה הפוליטית שאלה הם מאפייניה. במערכת הבחירות הזו, כל המשתתפים קיבלו את ההנחה שזוהי הפוליטיקה ואלה הם כלליה. זו הנחה שלא תוכל להביא אלא לכישלון. זוהי הנחה שאסור להיכנע לה.

אמנם ניתן לראות את רידוד המערכת הפוליטית במקומות רבים בעולם – ואין כמו מנהיג המעצמה הגדולה ביותר, ארה"ב, כדי להראות זאת. אולם ההתמודדות עם מנהיגים מסוג זה אינה בדרך של כניעה והכרה בכללים שיצרו, אלא בדרך של מאבק על הזירה עצמה.

הדרך להתמודד עם ציניות היא באמצעות אידיאולוגיה ואמת. בארה"ב ניתן לראות את זה אצל מתמודדים לנשיאות כמו ברני סנדרס ואליזבת וורן – שאינם מפחדים להסתמך על אידיאולוגיה ומסרים שמשנים את דעת הקהל במקום להתאים את עצמם לזרם. המפלגה הדמוקרטית זוכה לפנים חדשות, כמו אלה של אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שנבחרה מתוך השכונות ומאבקי העובדים, במקום מנהיגי עבר ששיתפו פעולה עם השיטה, עם ההון ועם הוליווד.

הדרך להתמודד עם ציניות היא אידיאולוגיה ואמת. המועמד לנשיאות ארה"ב, ברני סנדרס (מקורGage Skidmore ויקיפדיה CC BY-SA 3.0)

ציניות, גימיקים וחיבורים מוזרים לא ישנו את המערכת הפוליטית בישראל. צריך לעבור את הבחירות הללו ולהצביע לאחת החלופות הגרועות פחות (אני אשאר בבית, כלומר אצביע מרצ, למרות הבחילה) כדי לא להפקיר את הכנסת לחלוטין לחוסר הרסן של נתניהו, הימין ושאר מריעין בישין.

אך ביום רביעי צריך כבר להתחיל לבנות את האלטרנטיבה האמיתית – בלי גימיקים ובלי ציניות. אלטרנטיבה שבסיסה שותפות יהודית-ערבית, שחרור מהכיבוש בדרך של שלום, ומדינת רווחה שוויונית והוגנת. זה מצריך שינוי מחשבתי, ובעיקר היפטרות מהפרדיגמה של "ככה זה פוליטיקה", שהיא היא יסוד הכישלון.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

המצב ברפיח מידרדר, ותושבים בורחים למרכז החרב של עזה

האיומים בפלישה, המתקפות המתגברות והתנאים הקשים באוהלים, דוחקים פלסטינים רבים לעזוב את "המקום הבטוח" האחרון ברצועת עזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf