newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עתירה לבג"ץ נגד חוק הלאום: האנטי-ערביות פוגעת גם במזרחים

כחמישים פעילים מזרחים בולטים, בהם סמי מיכאל, פרופ' הנרייט דהאן כלב ויוסי צברי עתרו לבג"ץ בטענה שבנוסף על הפגיעה במיעוט הערבי, חוק הלאום מדיר את ההיסטוריה והתרבות של יוצאי מדינות ערב ומחזק את האפליה שלהם

מאת:

"הָעֲרָבִית שֶׁלִּי אִלֶּמֶת
חֲנוּקָה מִן הַגָּרוֹן
מְקַלֶּלֶת אֶת עַצְמָהּ
בְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה
יְשֵׁנָה בָּאֲוִיר הַמַּחֲנִיק שֶׁל מִקְלְטֵי נַפְשִׁי
מִסְתַּתֶּרֶת
מִבְּנֵי-הַמִּשְׁפָּחָה
מֵאֲחוֹרִי תְּרִיסֵי הָעִבְרִית".

השורות האלה לקוחות מתוך שירו של המשורר, הסופר והחוקר אלמוג בהר, "הערבית שלי אילמת", שמובא במלואו בתחילתה של עתירה יוצאת דופן שהוגשה הבוקר (שלישי) לבג"ץ נגד חוק הלאום: כחמישים יהודיות ויהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם דורשים את ביטולו של החוק לא רק משום שהוא "פסול מעיקרו, פוגעני, משפיל וגזעני, אנטי-דמוקרטי השולל את מעמד המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל כמיעוט לאומי ומקבע היררכיה ואי-שוויון חברתי", אלא גם – ובכך ייחודה של העתירה – משום שמדובר ב"חוק אנטי-יהודי המדיר את ההיסטוריה והתרבות הערבית, הרבנית הפופולרית והעכשווית, של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, מחזק את נחיתותה של התרבות היהודית-ערבית במרחב הציבורי במדינת ישראל, ומעגן ברמה החוקתית את תעודת הזהות של מדינת ישראל כאנטי-ערבית".

בין החתומים על העתירה הסופר סמי מיכאל, פרופ' יהודה שנהב, פרופ' יוסי דהאן, פרופ' הנרייט דהאן כלב, הפעיל החברתי ואיש הפנתרים השחורים ראובן אברג'יל, אמן הספוקן-וורד והשחקן יוסי צברי, ועוד. את העתירה כתבה והגישה עורכת הדין נטע עמר שיף.

סמי מיכאל, ראובן אברג'יל, סופר ופנתר, ממגישי העתירה המזרחית נגד חוק הלאום (צילומים: פלאש 90, עמית חי כהן)

סמי מיכאל, ראובן אברג'יל, סופר ופנתר, ממגישי העתירה המזרחית נגד חוק הלאום (צילומים: פלאש 90, עמית חי כהן)

העתירה, שהיתה לי הזכות להיות שותפה לגיבושה וגם להיות בין החתומים עליה, מבקשת כאמור לבטל את חוק הלאום בכללותו, אך מתייחסת באופן ממוקד לשני סעיפים בחוק: סעיף 4, המנמיך את מעמדה של הערבית משפה רשמית לשפה "בעלת מעמד מיוחד", וסעיף 7 המדבר על עידוד וקיום התיישבות יהודית.

עוד קובלת העתירה נגד העובדה שהמזרחים, כקולקטיב, הודרו ממהלך העבודה על ניסוח חוק הלאום וקולם לא נשמע בדיונים שקדמו לו. זאת למרות שלחוק יש השלכות מיידיות והרסניות לא רק (ובעיקר) על האזרחים הפלסטינים במדינה, אלא גם על הציבור המזרחי, תוך פגיעה בזכותו לשמר מורשות, זיקות ומסורות תרבותיות והיסטוריות וקשרים עם המרחב שבו התעצבה זהותו התרבותית, ועל אף העובדה שהמגמה האנטי-ערבית שמקדם חוק הלאום משליך גם על מקומם של היהודים יוצאי מדינות ערב במדינה.

הערבית נגזלה מהמזרחים

כתב העתירה מלווה בשורה של חוות דעת מטעם חוקרות וחוקרים מובילים בתחומם, אשר לא רק מקעקעים את המסד עליו ביקשו המחוקקים לבסס את החוק, אלא גם מבהירים את הפגיעה העמוקה הכרוכה בו ביחס לציבור המזרחי בישראל. כך, למשל, קובע הבלשן והמומחה לשפה העברית פרופ' אליצור בר-אשר כי בניגוד לטענת המחוקק, העברית לא נמצאת בעמדת חולשה וכי החשש מפני "אבדן זהותה" הוא חסר בסיס לחלוטין. "העברית איננה בסכנה לא מבחינה לשונית ולא מבחינה ערכית", קובע בר אשר. "מטרת החוק אפוא היא לא להגביה את מעמדה של העברית, אלא החוק הזה מעוניין להנמיך את רעותה הערבית", ומאליו – גם את מעמדם של דוברי הערבית, ובכלל זה גם את מעמדם של היהודים המזרחים.

שורת חוות הדעת מבקשת להוכיח כי לא זאת בלבד שלערבית היה באופן היסטורי תפקיד מרכזי בגיבושה של התרבות היהודית-מזרחית, אלא שקהילות מזרחיות בישראל עושות עד היום מאמץ ניכר לשמר את הזיקה המיוחדת לשפה הערבית, על אף מדיניות ההדרה והמחיקה שישראל נוהגת ביחס לכל סממן של הזהות והשפה הערבית במרחב.

פרופ' משה בהר מראה כיצד הערבית היתה חלק משמעותי ובלתי נפרד מעולמם של משכילים יהודים במזרח התיכון בתקופה העות'מאנית והמנדטורית, ואלה אף ראו בידיעת השפה הערבית הכרח לכל יהודי המרחב; בחוות דעתם של פרופ' צבי בן-דור בנית, ד"ר אלמוג בהר, ד"ר נביה בשיר, ד"ר יובל עברי וד"ר ורד מדר מצויין כי השפה הערבית אומצה כשפת היומיום, המסחר, המחשבה והיצירה עד שהייתה לשפה היהודית השלישית ברציפותה לאחר העברית והארמית; השפה הערבית המשיכה להיות שפה יהודית מרכזית עד אמצע המאה ה-20 אז היו לה כמיליון דוברים יהודים, והיא נעשתה במהירות לשפה היצירה הרבנית העיקרית (בתחום ההגות) בימי הביניים.

עו"ד נטע עמר שיף מגישה את העתירה נגד חוק הלאום לבג"ץ (אורלי נוי)

עו"ד נטע עמר שיף מגישה את העתירה נגד חוק הלאום לבג"ץ (אורלי נוי)

חוקרת התרבות שירה אוחיון מתארת בחוות הדעת שלה את השפעתה של השפה הערבית והקשר הבלתי ניתק בינה ובין תחיית הלשון העברית, השירה והפיוט היהודי, וכיצד ההיסטוריה הרבנית והדתית היהודית שזורה באופן מורכב ומיוחד בשפה הערבית. חוקר התרבות והבמאי איל שגיא ביזאוי מציין כיצד יהודים שחיו בארצות ערב לקחו חלק פעיל ומשמעותי בפריחה התרבותית הערבית וכיצד התרבות הערבית הייתה מורשתם שלהם ושל הקהילות מתוכן צמחו.

ד"ר יוני מנדל, מומחה לשפה וחברה ולשפה הערבית, מראה בחוות דעתו כיצד הערבית הוסיפה להיות שפת יצירה ושפת יום-יום מרכזית עבור יהודים שחיו במזרח התיכון, וכיצד הערבית הייתה חלק מהרפרטואר הלשוני של יהודים שחיו בארץ, ושפת גשר וקשר בין היהודים עצמם ובינם ובין הקהילות המוסלמיות והנוצריות הערביות שחיו בארץ ובאזור.

אספקט מעניין נוסף בחוות הדעת של מנדל עוסק ב"ביטחוניזציה ואשכנזיציה" של השפה הערבית בהקשר הישראלי: ככל שהשפה הערבית הופשטה מהלגיטימיות שלה כנושאת מטען זהותי ותרבותי, כך היא נגזלה מהיהודים המזרחים שביקשו לבדל את עצמם מהמטענים השליליים שהולבשו עליה. במקביל, הערבית קיבלה לגיטימציה בהקשר הביטחוני שלה – כלומר בכל מה שקשור ל"ביטחון לאומי", קרי עבודות מודיעין, הסברה וכו', לא פעם על ידי יהודים אשכנזים במוצאם. באותו הקשר מתארת הפסיכולוגית איריס חפץ את המתח בין השפה הערבית כשפת אויב לבין העולם הרגשי של יוצאי ארצות ערב והאסלאם בישראל. ועל אף כל זאת, כפי שמראות חוות הדעת והתצהירים האישיים שצורפו לעתירה, מזרחים רבים – גם בני הדור השני והשלישי – ממשיכים לראות בערבית מרחב תרבותי וזהותי רלוונטי להם ומשמרים את הזיקה אליה בדרכים שונות.

חלק הארי של העתירה מתמקד בסעיף 4 בחוק הלאום ובפגיעה במעמד השפה הערבית בישראל מנקודת מבט מזרחית. לצד זאת, העתירה מתייחסת גם לסעיף בחוק הקורא לעידוד התיישבות יהודית. טענת העתירה היא כי בכל פעם שהמדינה לוקחת לעצמה "להנדס" את המרחב מבחינה דמוגרפית, לצד האזרחים הערבים נפגעים ממדיניות זו גם היהודים המזרחים, בשני אופנים מרכזיים: האחד הוא על ידי מגמת "הפריפריזציה" של המזרחים, קרי הפנייתם להתיישבות בפריפריה הגיאוגרפית, והשני על ידי חסימת הגישה שלהם לנדל"ן "נחשק" יותר באמצעות ועדות הקבלה הידועות לשמצה. בחוות דעתו פרופ' ארז צפדיה עומד על מגמה זו ממדיניות פיזור האוכלוסין בשנות החמישים ועד ל"אופנת" הישובים הקהילתיים לצורך שליטה מרחבית-דמוגרפית.

***

מאז שנות החמישים ועד היום, הסוגיה המזרחית עברה פאזות רבות אך מעולם לא ירדה מסדר היום הציבורי. בשנים האחרונות מתקבל לעתים הרושם שהשיח המזרחי החליף במידה רבה את המאבק המזרחי, מגמה שלא בהכרח שירתה את הסוגיה עצמה: לא פעם היא אפשרה לגורמים פוליטיים בעלי עניין לאמץ רטוריקות מזרחיות חלולות ובה בעת לפעול להדחקה והשתקה של הגרעין הערבי במרחב הישראלי, ובכללו גם בקרב היהודים המזרחים. על הרקע הזה, העתירה הנוכחית היא בבחינת אבן דרך משמעותית, אולי מהפכנית, במאבק המזרחי בישראל. בין החתומים עליה נמנים נשים וגברים, דתיים, חילונים ומסורתיים, כאלה המגדירים עצמם ציוניים וכאלה שלא. המשותף לכולם הוא ההכרה בשפה הערבית ובערביות עצמה כחלק אינטגרלי מהזהות הקולקטיבית המזרחית בישראל, וההתקוממות נגד הניסיון לפגוע ברכיב הזהותי הזה לטובת הגרסה העכשווית של מדיניות כור ההיתוך והרצון לפגוע במעמדם של האזרחים הפלסטינים.

לפני יותר משישים שנה אמר אבא אבן לקראת הגעתם של יהודי המזרח: "אחת הדאגות הגדולות המתעוררות בלבנו שעה שאנו סוקרים את מצבנו התרבותי היא, פן יגרום ריבוי העולים אלינו מארצות המזרח להשוואת רמתה התרבותית של ישראל אל רמת הארצות השכנות. אל נא נראה את עולינו מארצות המזרח כגשר בדרך להשתלבותנו בעולם דוברי ערבית; עלינו להכניס בהם רוח מערבית, ולא לתת שיגררונו לתוך מזרחיות לא טבעית". במשך כשבעים שנה, תפיסה זו עיצבה במידה רבה את יחס הממסד אל המזרחים. נאמן לתפיסת "הוילה בג'ונגל", הממסד דרש מיהודי המזרח להתנער מהגרעין הערבי בזהותם, תוך העמקה מתמדת של התהום בינם ובין המורשת ההיסטורית, התרבותית והלשונית שלהם והעמקת הניכור בינם ובין האוכלוסיה הערבית הלא-יהודית. כעת מבקשת עתירה זו להעמיד את הזהות המזרחית על משמעותה העמוקה, לתבוע את זכותו של הקולקטיב המזרחי לתרבות, לשפה ולהיסטוריה שלו, ולהתקומם בכלים משפטיים, אקדמיים ובעיקר מוסריים נגד הניסיון לבודד אותו מהמרחב הטבעי שלו לטובת הסתגרות לא טבעית באותה וילה מדומיינת ולבנה.

העתירה המלאה:

עתירה מזרחית נגד חוק הלאום by on Scribd

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf