newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"כך הרגו אותם". משפחות יוצאי אתיופיה מספרות על אלימות המשטרה

בקהילת יוצאי אתיופיה סופרים 13 צעירים שנהרגו מידי המשטרה או מתו לאחר שנתקלו באלימות שוטרים. אתמול, באירוע זיכרון פומבי ראשון מסוגו, בני משפחות הקורבנות סיפרו בדמעות את סיפורם. "עשו צדק, תנו לנו את האמת", הם ביקשו 

מאת:

"הסיפורים מאחורי השמות". זו היתה הכותרת של הערב שנערך אתמול (רביעי) ברחבת מוזיאון תל אביב, שבו דיברו קרובי משפחה של צעירים יוצאי אתיופיה על יקיריהם שנהרגו כתוצאה מאלימות משטרתית או שמתו לאחר שנפלו קורבן לאלימות שוטרים. הקהל וקרובי המשפחה התקשו לעצור את הדמעות, ולא פעם פרצו בבכי. כמה מבני המשפחות התעלפו מהתרגשות והורדו מהבמה. אחרים לא מצאו מילים לספר בפעם הראשונה איך איבדו את יקיריהם.

מאז מותו של סלומון טקה מירי של שוטר בקריית חיים בסוף יוני, התפרסמה רשימה של 13 צעירים אתיופים שמתו כתוצאה מאלימות משטרה. בהפגנות שעורכים מדי ערב צעירים יוצאי אתיופיה מתחת לבתיהם של היועץ המשפטי לממשלה, ראשת מח"ש ושר המשפטים, הם מקריאים את השמות שלהם. אתמול היתה להם ולציבור הזדמנות לפגוש את קרובי המשפחה של הקורבנות, ולשמוע ממקור ראשון את הסיפורים והעדויות שלהם.

חלק מהדוברים בכו, חלק התעלפו מרוב התרגשות. הקהל באירוע "הסיפורים מאחורי השמות" (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

מאות אנשים – רובם פעילים צעירים המשתתפים בהפגנות – נכחו באירוע אתמול, שהתנהל בדומה לטקסי זיכרון ממלכתיים, רק ללא נוכחות של גורמים רשמיים. בכל פעם עלו לבמה נציגים של שלוש משפחות ודיברו, בעברית ובאמהרית, על המוות של יקיריהן. באירוע השתתפו, בין היתר, גם משפחותיהם של טקה ושל יהודה ביאדגה, שנהרג מירי שוטרים בבת ים – שני הקורבנות שנורו בשנה האחרונה. גם אגרנש, אמו של אברה מנגיסטו המוחזק בעזה מאז 2014, השתתפה.

בשביל רבות מהמשפחות, זו היתה הפעם הראשונה שהן מדברות בפומבי על מה שאירע ליקיריהן. חלק מהמקרים התרחשו לפני שנים ולא היה להם תיעוד בתקשורת. "חשוב לספר את הסיפורים, כי אם לא נספר, מישהו אחר יספר אותם דרך העיניים שלו", אמרה מנחת הארוע, ציונה דסטה-נגה.

חלק מבני המשפחות התמקדו בנסיבות שהובילו למוות או במחדלי המערכת. אחרים העדיפו להעלות זיכרונות. אך לכולם היה מסר לממשלה: "תסתכלו על הדמעות של האמהות והדם של האחים והאחיות – ותעשו צדק", אמרה וביג'יג' טקה, אמו של סלומון. "אני מפחדת עליכם כשאתם יוצאים להפגין, תשמרו על עצמכם", אמרה ממיה ביאדגה, אמו של יהודה.

"המקרים חוזרים על עצמם", סיפרה ימיקר, אחותו של סלומון טרפה שמצא את מותו בשנת 2014 בנסיבות לא ברורות, לאחר שריצה עונש מאסר של שנה. "רק השמות אחרים והמשפחות אחרות, אבל בכל המקרים המצלמות לא עובדות, החפצים לא נמצאים, ולא אומרים מה קרה. רק ׳הילד מת, תקברו' וזהו".

לחלק גדול מבני המשפחות יוצאות אתיופיה, זו היתה הפעם הראשונה שסיפרו בפומבי מה קרה ליקיריהן. האירוע אתמול ברחבת מוזיאון תל אביב (צילומים: אורן זיו)

"לא צריך לדעת אמהרית כדי שהלב ידמע ויבכה", אמר הקייס ירגה, שהזמין בסיום האירוע את נציגי המשפחות לעלות לבמה לתפילה משותפת. "תראו כמה בכי כמה דמעות, כמה כאב, ואת כל זה הממסד והמשטרה יכולים למנוע".

"יוסף, יוסף, יש לי שאלה, איך אמא ואבא מוצאים את הבן שלהם קשור ברגלים ובידיים?", שאלה פרנוס סלמסה, אמו של יוסף סלמסה שנמצא מת ב-2014 במחצבה, חודשים אחרי שנעצר על ידי משטרת זיכרון יעקב וסבל מאלימות משטרתית. "צרחתי עד השמיים. 'תשתקי, מי את?' אמרו לי (בתחנת משטרה; א.ז). 'זה הבן שלי' אמרתי. 'מה עשיתם לו?"

אמיר סבהט סיפר על אחיו, אלי, שהתאבד לפני 22 שנים אחרי שנעצר על ידי המשטרה. כשהיה בן 16, נעצר אלי על ידי בלש שלא היה בתפקיד, בזמן שרכב על אופנוע במגרש ריק. השוטר החליט שהאופנוע גנוב מכיוון שלא היה לו רישיון. אלי הוחזק במעצר שבוע, שם לפי המשפחה סבל מאלימות קשה. כשבוע לאחר ששוחרר בערבות, הוא שם קץ לחייו והשאיר אחריו מחברת שבה תיעד את ההתעללויות שעבר במעצר.

"שאלתי את עצמי אם אני מוכן לשתף, לא רק בפוסט בפייסבוק. הסכמתי להיחשף כי לא רציתי שיהיו עוד קורבנות", אמר אחיו אמיר. "אלי הוא לא רק אובדן ומוות. ילד נבון חרוץ, אמא היתה גאה בו. בלימודים דברים היו באים לו בקלות. סקרן. גידלו אותנו לשמור אחד על השני. ככה שמרתי עליו, הייתי אמור לשמור עליו וככה הוא שמר עלי, חבל שהשוטר שעצר אותו לא גילה חמלה.

"בני אדם שחורים במדינה לבנה וגזענית. זה עניין של זמן עד שהמשפחה הבאה תצטרף חלילה לשורת המשפחות השכולות. אם היה מדובר בילדים של ביבי וארדן, מזמן זה היה נפסק. ואם לא סופרים אותנו כאזרחים במאבק לגיטימי, יספרו אותנו כאזרחים במאבק שהוא לכאורה פחות לגיטימי. אם הברירה היא הילד שלי או מוסדות המדינה, הילד שלי קודם". אמיר סבהט אמר שהוא מעודד מהדור צעיר שנלחם. "זו אינדיקציה שהקהילה שלנו חפצת חיים, שלא התייאשנו", הוסיף.

"שוטר ישראלי קיבל נשק כדי להגן על אזרחים, אבל בחר לעשות עליהם מטווח. למה? כדי להראות לילדים שלו שאפשר להרוג שחורים?"

ממיה ביאדגה, אמו של יהודה, שנורה על ידי שוטר בבת ים, סיפרה על האירועים ביום שבו נהרג. "ביום שישי הוא יצא ולא חזר", סיפרה ביאדגה. "הוא דתי, אז התחלנו לחפש אותו. אמרו לי שהוא יצא עם סכין. ביקשתי שיתקשרו למשטרה, ואז אנשים אמרו לי שראו אותו ברחוב, אבל הוא לא פגע או סיכן אף אחד. אני לא מאמינה שהוא מת, אני חולמת עליו". ביאדגה הפצירה בצעירים בקהל שיפגינו באופן חוקי, כי היא מפחדת שיפגעו בהם. "אני לא רוצה שיקרה משהו למישהו, אני לא יודעת איך אחיה עם זה".

הסיבה שהורגים את הילדים שלנו זה רק בגלל הצבע. ורקה ו-וביג'יג, הוריו של סלומון טקה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

וביג'יג' אמו של סלומון טקה, סיפרה על הבן שלה שנהרג בידי שוטר שלא היה בתפקיד בקריית חיים. "כשסלומון לא היה חוזר, לא הייתי ישנה. סלומון היה חברמן, אוהב מוזיקה, אוהב חברים, אוהב את ההורים. אני לא מאמינה עד עכשיו. הלב שלי נשרף. אני פונה להנהגת המדינה ולמערכת המשפט: תסתכלו על הדמעות של האמהות והדם של האחים והאחיות ותעשו צדק, תנו לנו את האמת".

וורקה, אביו של סלמון טקה, הוסיף: "שוטר ישראלי קיבל נשק כדי להגן על אזרחים, אבל בחר לעשות עליהם מטווח. הוא היה עם שני ילדיו ואשתו והרג את הבן שלי לעיני כולם, למה? מה עשה הבן שלי? כדי להראות לילדים שלו שאפשר להרוג שחורים? אתם חושבים שהילדים שלו, שראו מחזה כזה, ישנים בלילה? אני מאמין שהם חולמים על זה ויש להם סיוטים.

"במה הילדים שלנו פחות טובים? הילדים שלנו עושים מה שכולם עושים. הסיבה שהורגים אותם זה רק בגלל הצבע, רק בגלל שאנחנו שחורים. אנחנו גידלנו ילדים בקושי גדול, ומצפים מהם לגדולות. הפכנו עוזרים של העשירים. ומה אומרים בשלטון? טופחים לנו על הגב, ואומרים 'אנחנו כואבים את כאבכם'. עד מתי ימשיכו לטפוח לנו על הגב? האם אנחנו יכולים לבטוח בשלטון, במשטרה? האם אנחנו מסוגלים לצאת ולחזור בשלום ללימודים ולעבודה? מישהו שהורג ממשיך לבלות, ואתה הולך עם הראש למטה. יש רק פתרון אחד: אתם, הצעירים. יש לכם הרבה אנרגיות, תלמדו, תשכילו, בוא ננצח בחינוך".

במהלך הארוע דיברה ימיקר, אחותו של סלומון טרפה, שנמצא מת ב-2014, בגיל 16. היא סיפרה שאחיה נעצר שנתיים קודם על ידי המשטרה, כשהיה בן 14 בסך הכל, כי סירב לצאת מחנות בסינמה סיטי בראשון לציון לאחר שהמוכר הטיח בו ובחברו הערות גזעניות. בעל החנות קרא למשטרה, סיפרה ימיקר, סלומון וחברו נבהלו וברחו, נתפסו ונפתח להם תיק על תקיפת שוטר. אחיה סלומון שוחרר למעצר בית, אבל אז, לדבריה, "התחיל הסיוט" של המשפחה.

"המקרים חוזרים על עצמם, רק השמות משתנים. רק 'הילד מת, תקברו' וזהו". משפחתו של סלומון טרפה באירוע בכיכר המוזיאון בתל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"המקרים חוזרים על עצמם, רק השמות משתנים. ולא אומרים מה קרה. רק 'הילד מת, תקברו' וזהו". משפחתו של סלומון טרפה באירוע (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"המעצר היה עם אזיק אלקטרוני, אבל היה נראה שהם (המשטרה; א.ז) נהנים לבוא לבדוק אם הוא בבית, בבוקר, בצהריים ובלילה", סיפרה ימיקר. מאוחר יותר העבירו את אחיה למוסד לעבריינים, והוא עבר ממוסד למוסד. "היה לו קשה להיות רחוק מהמשפחה והחברים, הוא חשב שאולי אם ייכנס לכלא, זה ייגמר", אמרה ימיקר. "הוא ויתר ועבר לכלא אופק, ושם ישב כמעט כמעט שנה. כשהשתחרר הוא התחיל להשלים לימודים ולעבוד עם אחי הגדול. באחד הערבים הוא קיבל טלפון, יצא ולא חזר. בבוקר, נשלח אלינו שוטר מהקהילה שאמר שסלמון נמצא מת ליד הסופר השכונתי הקרוב".

ימיקר סיפרה שהמשפחה ביקשה את החפצים של סלומון, אבל קיבלה רק את הנייד, שהיה ריק מהודעות. אחר כך הם ביקשו את הצילומים ממצלמת האבטחה ליד הסופרמרקט ומצלמות אחרות באזור, אבל מהמשטרה ענו להם שהמצלמות לא עבדו. "מפקד המשטרה אמר לנו: 'אני לא יודע מה אתם רוצים מאיתנו. לא חינכתם את הילדים שלכם. הילד שלכם החליט להתאבד'", סיפרה ימיקר. "אבל אם הוא התאבד, מה הבעיה להראות את התיעוד? מגיעה לנו האמת". היא אמרה שהתחילה לחבר בין הדברים אחרי המוות של ביאדגה.

בסיום הערב דיברה בנצ'י, אחותו של יוסף סלמסה. היא אמרה שהחברה הישראלית עוצמת עיניים מול המציאות הקשה של יוצאי אתיופיה, "אבל בתוך הכאב הזה מצאתי שותפים. הורים שמספרים לראשונה את הסיפורים שלהם". באירוע נשאו דברים גם קרובי משפחה של אהרון מקונן, רפאל ירדאי, גאשו מולה, אברהם דמטי, שגם הם מופיעים ברשימה של הצעירים יוצאי אתיופיה שמתו לאחר שנתקלו באלימות של שוטרים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf