newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח מבקר המדינה חושף את בלוף רפורמת הלמידה המשמעותית

שני שרי החינוך האחרונים שיווקו את הרפורמה כיעד מספר אחת של המשרד והשקיעו בה הרבה מאוד משאבים וכסף. כעת מתברר שלא רק שהמטה המופקד עליה במשרד לא קידם כמעט דבר מתכני הרפורמה, אלא שאפילו הסכמה בסיסית על מה מטרותיה אין שם

מאת:

ביום שלישי השבוע התוודעתי למגמה הייחודית המופעלת בתיכון עין כרם בירושלים, חמש יחידות לבגרות ב"יזמות חברתית". התכנית נועדה לטפח אזרחים מעורבים ופעילים, ערים לאתגרים בחברה בה הם חיים, נכונים להתמודד, להציע פתרונות ולהניע שינויים. באותו היום התפרסם דו"ח מבקר המדינה אודות קידום למידה משמעותית בבתי הספר. אבוי. התברר כי היה ראוי לכל צמרת משרד החינוך לחזור לכיתה י' בתיכון עין כרם.

המבקר בחן כיצד ניהל מטה משרד החינוך את הרפורמה, שנקבעה בידי שני השרים האחרונים, פירון ובנט, כמטרה מספר אחת של משרד החינוך. בגדול: לא ניהל! אפילו לא בכאילו. היינו מצפים ממנהלים בכירים במשרד החינוך שידעו לעשות את עבודתם. אחרי הכול הם מופקדים על כשני מיליון תלמידים, 200 אלף עובדים ותקציב של 52.8 מיליארד שקלים. אז מה הבעיה לתכנן ולבצע תהליך נכון של הובלת שינוי?

פחות מזה. מתברר שיש לרשות משרדי הממשלה נוהל כתוב שנקרא "מדריך התכנון הממשלתי", ושם בעמוד 35 יש איור מאיר עיניים שמדגים את שלבי התכנון של תכנית לשינוי. כל מה שצריך היה לעשות זה לקרוא את החוברת, ולעשות מה שכתוב בה.

כך מתכננים שינוי. המסמך הממשלתי שבמשרד החינוך לא קראו

השר פירון אמר בישיבת הנהלת המשרד בתחילת הדרך (יולי 2013), שיזהרו "מיצירת מצב של דיבור בשפה של שינוי, שעוטפת את המצב הקיים". אחרי חמש שנים של עבודה ניתן לומר, שאפילו שינוי השפה לא הצליח. מתברר שבמשרד החינוך אין הגדרה מוסכמת למושגי היסוד של הרפורמה, ובודאי שאין רפורמה.

בדצמבר 2013 הסביר פירון שבמסגרת הלמידה המשמעותית בתי הספר יפסיקו לעסוק "במדידה של השינון", ומקום זאת יתמקדו "בחינוך למידות טובות ומתוקנות, לאנושיות, לשורשיות, ולהעמקת השיח בין אדם לאדם". דברים אלה משקפים גישה תרבותית, לפיה תפקיד בית הספר לעצב התנהגות. לעומת זאת, במסמך מאת המדען הראשי משנת 2014 נכתב שלמידה משמעותית היא "דפוס למידה עצמאי של התלמיד והפיכתו לשחקן פעיל ומשמעותי בתהליך בניית הידע". זאת גישה שונה לחלוטין, לפיה תפקיד בית הספר להעביר ידע ולקדם השכלה.

"משמעות הדבר", כותב המבקר, "שיחידות המטה מבינות באופן שונה את מושגי היסוד של הלמידה המשמעותית ואת מטרותיה והדרכים להשגתן". איך אפשר להוביל רפורמה במערכת החינוך כאשר אפילו במטה המשרד מדברים בשפות פדגוגיות שונות? אי אפשר.

בחוזר המנכ"ל מאוגוסט 2014 ניתן פירוש אחר: למידה משמעותית היא למידה "המקדמת שישה תפקודים מרכזיים אצל התלמיד". המילה "תפקודים" משקפת גישה שלישית, לפיה בתי הספר מקנים מיומנויות. תכלס, מה שהמבקר גילה שאפילו המושג "תפקודי לומד" נכנס לשימוש רק אצל אחת היחידות במטה משרד החינוך (המינהל הפדגוגי). במזכירות הפדגוגית לעומת זאת משתמשים במונח "מיומנויות חשיבה", בשירות הפסיכולוגי במונח "כישורי חיים" ובמינהל הטכנולוגי מעדיפים דווקא את "מיומנויות המאה ה-21".

"משמעות הדבר", כותב המבקר, "שיחידות המטה מבינות באופן שונה את מושגי היסוד של הלמידה המשמעותית ואת מטרותיה והדרכים להשגתן". איך אפשר להוביל רפורמה במערכת החינוך כאשר אפילו במטה המשרד מדברים בשפות פדגוגיות שונות? אי אפשר.

לוח זמנים בלתי אפשרי

לא רק שלא הובהר לקראת איזה חזון אנו צועדים, גם לא ניתנה השהות להתקדם בצורה מושכלת. השר פירון הציג את הרפורמה להנהלת המשרד ביולי 2013. בנובמבר מונתה מיכל כהן לעמוד בראש התוכנית, ובינואר 2014 הכריז השר בציבור על תחילת הרפורמה. איך יכולה המנהלת, מוכשרת ככל שתהייה, להעמיד תהליך מסודר בתוך חודשיים? היא לא יכולה.

בתי הספר אמורים היו להתחיל לפעול על פי התכנית בספטמבר 2014. איך אפשר בתוך תשעה חודשים להעמיד שינוי כה מהותי בתהליכי הלמידה, בתכניות הלימודים, בהכשרת המורים ומעל הכול – בתפיסה הפדגוגית של כלל עובדי המערכת? אי אפשר.

רק בקיץ 2014, קרוב לשנה לאחר היציאה לדרך, מונתה ועדת היגוי לרפורמה. לוועדה לא נקבעו סמכויות ותחומי אחריות, ולא גובש נוהל עבודה כגון תדירות הפגישות. גם המעט שכן הוגדר לא בוצע. הוועדה לא דנה באסטרטגיות הפעולה לקידום הרפורמה ואף לא בחסמים שהתבררו בעת היישום. מחלוקות שהתגלו בין חברי הוועדה בנושאים שונים, נותרו ללא הכרעה. כך יכלה כל יחידת מטה של המשרד למשוך את העגלה לכיוון הנראה לה. בסופו של דבר, שנה וחצי לאחר שמונתה, הפסיקה הוועדה את פגישותיה. לא התקבלה על כך החלטה רשמית ולא מונה גוף מוביל אחר שינהיג את הרפורמה. פוף, סתם כך.

אפילו בתוך סד לוח הזמנים הבלתי אפשרי, ובמהלך חמש השנים שחלפו מאז, לא נכתב במשרד החינוך "מסמך פעולה שקבע יעדים, משימות לטווח קצר וארוך, לוחות זמנים לביצוען ומנגנון דיווח ובקרה". גאנט (לוח) פעולות ומשכי זמן – הבסיס של הבסיס לכל עבודת מנהל, גם על זה לא שמעו במשרד החינוך.

המבקר בחן כיצד ניהל מטה משרד החינוך את הרפורמה, שנקבעה בידי שני השרים האחרונים, פירון ובנט, כמטרה מספר אחת של משרד החינוך. בגדול: לא ניהל! פירון ובנט (צילום: אורי לנז/פלאש90)

שיעור באין אונות

השינוי בבחינות הבגרות מדגים את הבלאגן. על פי השר פירון, כבר בשנת הלימודים הראשונה להפעלת הרפורמה, היו אמורות בחינות הבגרות במתכונת המוכרת להתבטל מהעולם, למעט ארבע בחינות במקצועות היסוד: עברית, אנגלית, מתמטיקה ומדעים.

במינהל הפדגוגי התעלמו מהנחיית השר, ובספטמבר 2013 פנו למחוזות להמליץ על בתי ספר אחדים שישתתפו בניסוי לצמצום מספר הבחינות, ולמעבר להערכה חלופית של התלמידים. ניסוי כזה אמור להמשך לפחות ארבע שנים, מרגע שתלמידים מתחילים במסע לבגרות בכיתה י', ועד שמסיימים לעבד את תוצאות הערכתם במתכונת החדשה.

אם לא די בזה, במזכירות הפדגוגית התעלמו גם מחזונו של השר, וגם מהניסוי שיזם המינהל הפדגוגי. הם הורו לבתי הספר להפעיל מיידית תכנית בחינות אחרת, לפיה כל הבחינות שרירות וקיימות, אולם בכל מקצוע ייקבע הציון לפי הבחינה החיצונית הרגילה, ובשקלול 30 אחוזים מהציון כהערכה פנימית של בית הספר.

בפועל מצא מבקר המדינה שחמש שנים אחרי, רק שליש מבתי הספר התיכוניים מיישמים את תוכנית ה-30 אחוזים. השורה התחתונה מדהימה: בעוד שחזון הרפורמה היה לצמצם את המדידה והשינון, "עומס הבחינות עלה במקום לרדת". מקצועות חדשים נוספו, והעומס על צוותי ההוראה והתלמידים "לא קטן, אלא הוא אף גדל".

על הברדק הזה כתב המבקר: "לא נמצאו מסמכים המלמדים על ניתוח השוואתי של מודלים שונים שאמורים היו להיבחן לפני קבלת ההחלטה […] ולא נמצאו מסמכים הנוגעים לבחינת עיתוי יישומה של תכנית ההיבחנות החדשה, ולקשר שבינה לבין עקרונות הלמידה המשמעותית". הבנתם בידי מי אנחנו מפקידים את הילדים שלנו?

רפורמת הלמידה המשמעותית היא עדיין המטרה מספר אחת של משרד החינוך. הכישלון המחריד אינו רק בזבוז של אלפי שעות עבודה ומי יודע כמה מיליוני שקלים מכספי ציבור. האפסות והעליבות של מטה משרד החינוך לנהל את מה שבאחריותו מייאשת. תלמידים, הורים ומורים שומעים בתקשורת את מעטפת המילים הגבוהות שבהם משתמש המשרד, אולם נוכחים לדעת שאין לה שום ממש בחיי היומיום בבתי הספר. משרד החינוך מלמד אותנו שיעור באין אונות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf