newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תושבי ולאג'ה יאבדו גישה ל-1200 דונם מאדמתם בגלל שקר הביטחון

הרשויות הישראליות נקטו בכל תעלול אפשרי כדי לשדוד את אדמות הכפר ולהפוך את מעיין עין חניה לאתר פיקניקים ישראלי, כחלק מתכנית "ירושלים הגדולה". הכל תחת האמתלה הביטחונית, כמובן. אך גם כאשר זו הופרכה מכל וכל, בית המשפט מעדיף להמשיך ולעצום עין

מאת:

ב-14 בפברואר התחילו עבודות להעברת המחסום בין הכפר ולאג'ה לירושלים למיקום חדש שיסגור בפני תושבי הכפר – ופלסטינים בכלל – את הגישה ל-1,200 דונם של אדמות חקלאיות. העבודות הופסקו אחרי שבועות ספורים. כיום, חצי שנה לאחר תחילתן, קטע הכביש המדובר מהווה מפגע בטיחותי שמדי יום חולפות דרכו אלפי מכוניות בין ירושלים להתנחלויות גוש עציון.

לאחרונה התברר שהעבודות מוקפאות בשל סכסוך כספי שצץ בין רשות הטבע והגנים לעיריית ירושלים. מה לסכסוך בין שתי רשויות אזרחיות להקמת מחסום במערך של גדר ההפרדה שאמור להיות עניין לצבא? האמת היא שהזזת המחסום כלל אינה ענין בטחוני. הסכסוך הלא צפוי בין העירייה לרט"ג חושף כיצד רשויות ישראליות שיקרו ובשיתוף פעולה עם מערכת הביטחון המציאו צרכים ביטחוניים במטרה להשתלט על אדמות ולאג'ה. אין זו הפעם הראשונה בפרויקט של גדר ההפרדה שהמדינה מתנהגת באופן זה. היו אפילו מספר מקרים שבהם בית המשפט הכיר שזה הוא המצב, פסל את טענות המדינה והורה על שינוי תוואי הגדר. במקרה של המחסום בוולאג'ה בוחר עד כה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים עודד שחם לעצום עיניים ולשתף פעולה עם השקר.

חומת ההפרדה בוואלג'ה. ברקע ירושלים (אורן זיו/אקטיבטסילס)

חומת ההפרדה בוואלג'ה. ברקע ירושלים (אורן זיו/אקטיבטסילס)

רקע בקצרה

חומת ההפרדה החלה להיבנות באדמות ולאג'ה שבדרום ירושלים בשנת 2010. במקום להיות על הקו הירוק, תוואי הגדר הוצמד לשטח הבנוי של הכפר וזאת על מנת להותיר בצד הישראלי של הגדר 1,200 דונם של שטחים חקלאיים של הכפר. לבד מאבדן האדמות, הצמדת הגדר לבתי התושבים גרמה נזקים אדירים לוולאג'ה.

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת פעל יחד עם רשות הטבע והגנים על מנת להפוך את השטח שנותק מהכפר – שנמצא מעבר לקו הירוק אבל כלול בשטחים שסופחו לירושלים ב-1967 – לגן לאומי נחל רפאים "לרווחת תושבי ירושלים". התכנית של הגן הלאומי קודמה במקביל לבניית הגדר על אדמות ולאג'ה ואושרה בקיץ 2013. מאז השקיעה הממשלה – בעיקר דרך המשרד לענייני ירושלים – 14 מיליון שקלים לפיתוח מתקנים שונים בשטח. רוב ההשקעה היתה על מנת להפוך את עין חניה ממעיין ששימש את חקלאי ולאג'ה ותושבי בית לחם למרכז פעילות עבור מבקרים ישראלים.

לבד משוד הקרקעות הבוטה, לגן הלאומי יש גם משמעות אסטרטגית. הגן הלאומי מהווה מהלך משלים לתוואי שבו נבנתה גדר ההפרדה: שניהם יחד יוצרים דה פקטו את החלק הדרומי של "ירושלים הגדולה": בעוד שהגדר מקיפה את ולאג'ה מכל עבריו כמעט ומבודדת את הכפר מסביבתו, הגן הלאומי מחבר את ירושלים אל התנחלות הר גילה והמועצה האזורית גוש עציון. לאחרונה נחשפה תכנית להרחבת התנחלות הר גילה כך שתשיק אל הגן הלאומי ותהפוך את החיבור הזה לרציף ממש. הממשלה ניסתה השנה לקדם חקיקה לסיפוח ההתנחלויות שמסביב לירושלים אל העיר ולהוציא ממנה אזורים פלסטינים. בעוד שקידום החקיקה נבלם, הרי שבשטח, יצירתה של ירושלים הגדולה – או כפי שמכנים אותה ירושלים רבתי – קורמת אור וגידים תוך רמיסת הזכויות הבסיסיות ביותר של האוכלוסייה הפלסטינית.

הגדר היא צורך ביטחוני. או שלא

בינואר השנה השיקו ניר ברקת וזאב אלקין (בתפקידו הכפול כשר לענייני ירושלים והשר להגנת הסביבה) את הגן הלאומי. אלא שמעיין עין חניה והגן הלאומי כולו נמצאים מעבר למחסום שבין ירושלים לולאג'ה ולכן פלסטינים יכולים להגיע אליהם באופן חופשי ברכב. כדי "לתקן" מצב זה החלה עיריית ירושלים שבועות ספורים אחרי טקס ההשקה בעבודות להעתקת המחסום למיקום שישאיר את כל הגן הלאומי מ"צידו הישראלי". כך תיחסם גישתם של כלי רכב פלסטינים אל השטח, ואילו ישראלים יוכלו להגיע לעין חניה בלי שהצורך לחצות מחסום יגרום להם להרגיש שהם יצאו מתחומי ירושלים אל אזור פלסטיני.

עורך הדין גיאת נאצר עתר בשם תושבי ולאג'ה נגד החלטת הוועדה למתקנים ביטחוניים לאשר את העתקת המחסום. הנימוקים שלו היו משני סוגים. נאצר הראה שהאישור להעתקת המחסום ניתן בהליך לא תקין שמנוגד לחוק התכנון והבניה. מעבר לכך היתה לו טענה עקרונית שעל המחסום להישאר במקומו שבו הוא עומד כבר למעלה מ-15 שנה. מיקום שמצד אחד מאפשר לישראל לנטר את כלי הרכב שנכנסים אליה ומצד שני לא מונע מאנשי ולאג'ה להגיע לאדמותיהם. בעצם, נאצר טען שאין צורך בטחוני בהעתקת המחסום, ושהיא מבוצעת אך ורק על מנת לסלק את תושבי ולאג'ה מאדמותיהם ולהביא אליהן ישראלים.

אפשר להניח שבמוקדם או במאוחר הרשויות הישראליות יצליחו לפתור את חוסר ההסכמה ביניהן ואדמות ולאג'ה יפתחו כאתר בילוי לטיילים ישראלים. אם הנופשים הישראלים יביטו בטעות לכיוון הלא נכון, הם עלולים להבחין, 50 מטר במעלה ההר, בגדר ההפרדה שמונעת מבעלי המקום להגיע אליו

עורך הדין מורן בראון מפרקליטות מחוז ירושלים שייצג את המדינה בחר להתחבא מאחורי מערכת הביטחון ואל"מ עופר הינדי, הקצין שמנהל את בניית גדר ההפרדה בעשור האחרון. מעניין לציין שהינדי החליף בתפקיד את אל"מ דני תרזה, שפרש מתפקידו אחרי שהתגלה שהוא מסר לבית המשפט מידע שקרי בעתירה של תושבי ג'יוס נגד בניית גדר ההפרדה על אדמותיהם. תרזה הסתיר מבג"ץ שתוואי הגדר בין ג'יוס להתנחלות צופין נקבע על מנת לאפשר את התרחבות ההתנחלות וטען שמדובר בסיבות ביטחוניות בלבד. ממה שנכתוב להלן אפשר לראות שלמרות חילופי הגברי, כלל לא בטוח שדפוס הפעולה השתנה.

אל"מ הינדי אמר לבית המשפט שהזזת המחסום היא הכרח ביטחוני. סמיכות הזמנים להשקת הגן הלאומי, כך הוא טען, היא מקרית בלבד והסיבה האמתית להזזתו כעת היא ההתקדמות בבניית גדר ההפרדה באזור. הינדי אף נקט במספר: הזזת המחסום תשפר ב- 70% – לא פחות! – את היכולת למנוע פיגועים. כשעורך הדין נאצר ניסה לטעון שלא מדובר בביטחון קטע אותו השופט עודד שחם בטון מלגלג "שמענו עכשיו את הצבא מסביר שמדובר בצורך ביטחוני. אתה הרי לא מצפה שאני …." .

השופט סיים את הדיון בקובעו ש"הונחה תשתית בדבר צורך בטחוני חשוב, דחוף ומיידי לשינוי מיקומו של המחסום" [ההדגשה שלי א.ט.] ושצורך זה גובר בעיניו על הפגיעה בחופש התנועה של בעלי הקרקע (שלדבריו יוכלו להגיע לאדמותיהם אם יקבלו היתר ממערכת הביטחון). השופט לא דחה לחלוטין את העתירה והורה למדינה לתקן את מה שהוא כינה "ליקויים טכניים" בהליך הוצאת ההיתר. אולם לאור "הצורך הביטחוני הממשי", כדבריו, בהזזת המחסום, שחם לא ראה לנכון לעכב את העבודות עד לתיקון הליקויים והורה שהן יכולות להימשך ללא הפסקה.

כולם יוכלו להנות מאתר עין ח'נייה המחודש חוץ מתושבי אל-וואלג'ה שיצטרכו לצפות במתרחצים מעבר למחסום החדש. (צילום: רשות הטבע והגנים)

כולם יוכלו להנות מאתר עין חניה המחודש חוץ מתושבי אל-וואלג'ה שיצטרכו לצפות במתרחצים מעבר למחסום החדש. (צילום: רשות הטבע והגנים)

חצי שנה אחר כך ודבר לא השתנה

כל זה קרה בפברואר השנה. העירייה המשיכה במשך כמה שבועות לבצע עבודות במיקום החדש של המחסום, אולם חיש מהר עצרה אותן. כבר חודשים רבים שבאמצע הכביש שוכן אתר בניה שקפא. הצורך הביטחוני הדחוף התגלה במפתיע כפחות דחוף ממה שנאמר לבית המשפט.

לאחרונה התפרסמה בעיתון הארץ כתבה של ניר חסון ולפיה סכסוך בין רשות הטבע והגנים לעיריית ירושלים בדבר מימון ההפעלה של אתר עין חניה משבש את הכוונה לפתוח את המקום לציבור. עד ששתי הרשויות הללו יצליחו להסכים ביניהן, האתר נשאר מגודר וסגור. כל עוד זה כך, גם אין סיבה להעביר את המחסום.

לאחרונה התגלה מסמך ששופך אור נוסף על הפרשה ומבהיר סופית שהעברת המחסום אינה עניין בטחוני. בפרוטוקול מחודש מרץ של הרשות לפיתוח ירושלים (חברה המנוהלת במשותף בידי עיריית ירושלים והמשרד לענייני ירושלים) מופיעה החלטה לתקצב ב-4 מיליון ₪  ("סכום לא סופי") את העברת המחסום למיקומו החדש. ברור שלו העברת המחסום אכן היתה צורך ביטחוני, משרד הביטחון הוא שהיה מממן את העתקתו מהתקציב של מנהלת גדר ההפרדה, שבראשה עומד עופר הינדי. העובדה שהמימון מגיע מרשויות אזרחיות מוכיחה שהן – ולא מערכת הביטחון – אלו שמעוניינות להעביר אותו. הדברים גם נכתבים כמעט במפורש בפרוטוקול: דברי ההסבר להעברת המחסום פותחים בעובדה ש"הרשות לפיתוח ירושלים מקדמת את הליכי התכנון והפיתוח של הפארקים המטרופולינים", זה הגורם לצורך בהעברת המחסום.

אפשר להניח שבמוקדם או במאוחר הרשויות הישראליות יצליחו לפתור את חוסר ההסכמה ביניהן ואדמות ולאג'ה יפתחו כאתר בילוי לטיילים ישראלים. אם הנופשים הישראלים יביטו בטעות לכיוון הלא נכון, הם עלולים להבחין, 50 מטר במעלה ההר, בגדר ההפרדה שמונעת מבעלי המקום להגיע אליו. אז מן הסתם יעבירו גם את המחסום.

אבל בינתיים השופט שחם עוד לא כתב פסק דין סופי בעתירה. האם אפשר לצפות ששחם ידרוש הסברים לגבי הצורך הביטחוני ה"חשוב, דחוף ומיידי" שצץ ונעלם בתיאום זמנים מפתיע עם ההתפתחויות בגן לאומי נחל רפאים? האם יבקש להבין מדוע מענה "צורך בטחוני" מתוקצב בידי רשויות אזרחיות?

מתבקש שהשופט שחם יכיר בכך שכמו שקרה בעבר, גם במקרה של ולאג'ה מערכת הביטחון לא אמרה אמת לבית המשפט. אלא שבינתיים עושה רושם שהשופט מעדיף להמשיך לעצום עיניים.

אביב טטרסקי פעיל בקבוצת דהרמה מעורבת חברתית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf