newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תעשיית השקרים של "כאן" לאירוויזיון עושה רמיקס לכיבוש

לוסי איוב ואליה גרינפלד, "ערבייה" ו"רוסי", מובילים סרטון מחזמר שיצרו ב"כאן" לקראת האירוויזיון. "דו קיום" שמחבר בין בקלאווה למיונז, ומנסה לשווק לתיירים ארץ זבת חלב ודבש, למרות הכיבוש. מרוב ציניות יצאה מנת יתר של ציונות בניחוח אנטישמי

מאת:

הנה הוא מגיע סופסוף, האירוויזיון המיוחל בתל אביב, שתרומתו המשמעותית ביותר לאנושות מסתכמת בזירוז הפסקת האש מול עזה, וישראל חוגגת מתיחת פנים דרסטית וחשיפה תקשורתית אדירה בעולם. זוהי שעתה היפה ביותר של מכונת ההסברה הישראלית.

לקראת המאורע, הפיק תאגיד השידור "כאן" קליפ קבלת פנים חגיגי באנגלית שמיועד כביכול לתיירים שצפויים לנחות בנתב"ג בימים אלו. מעין "מחזמר" בו מככבים לוסי איוב ואליה גרינפלד, שמטיילים ברחבי הארץ, כשהרעיון הוא להשתמש בהומור עצמי ולשעשע את הצופים באופן שאמור לשבור את הסטריאוטיפים אודות ישראל ועל היהודים בכלל.

אבל, איך נגיד בעדינות?… לא יצא מצחיק. יצא מעוות, כואב, עצוב. וכל זה עטוף בניחוח אנטישמי שצרם גם לאוזניה של פלסטינית מושבעת כמוני.

צפו בסרטון:

הקליפ הנפתח דווקא בהודאה מפיו של אליה שישראל היא "ארץ של כיבוש ומלחמה". בלי הכחשה ובלי בלבול. ואז עונה לו לוסי "אבל יש פה הרבה יותר מזה", והמסע שלהם מתחיל. יהיה קשה להסביר לאורחים הנכבדים שגני התערוכה עצמם, בהם מתקיימת התחרות, ממוקמים על אדמה גזולה משיח' מואנס, הכפר הפלסטיני שהיה קיים מצפון ליפו עד למלחמת 1948. אפשר להניח שיוצרי קליפ המחזמר לא התכוונו לכיבוש ההוא מ-1948. מה שכואב לעולם, אם בכלל, הוא הכיבוש של 1967, הגדה המערבית, עזה המדממת וההתנחלויות האכזריות. ואם הכיבוש מפריע לכם, אירופאים טובים ויפי נפש, כך מבקש להגיד הסרטון, תתעלמו, תתמקדו בדברים אחרים – ב"סטארט-אפ ניישן", באוכל, בשמש, במחירים הגבוהים, באנשים הנחמדים ובנהגים המשוגעים. את כל אלו תמצאו פה בארץ זבת חלב ודבש, ואנחנו כאן כדי למרוח אתכם.

אני מודה, לא ממש הכרתי את לוסי איוב עד הקליפ הזה. חיפוש קטן בגוגל לימד אותי שהצעירה הערבייה בת ה-26 נולדה בחיפה לאמא יהודייה שהתנצרה ואבא פלסטיני נוצרי. סבתא של לוסי, כך נכתב, היא בת למשפחת פליטים ש"עזבו" ללבנון, ב-1948. הם לא חזרו. הסבתא שנותרה בארץ קיבלה מקלט במנזר, שם גדלה, ואומצה מאוחר יותר. לוסי עצמה שירתה בחיל האוויר. בשנים האחרונות היא סללה בהתמדה את דרכה לתקשורת העברית. אליה, לעומתה, הגיע מרוסיה והפך לחבר בקבוצת הרוב השולט ללא עמל מיוחד רק מעצם היותו יהודי.

הפרזנטורים מייצגים כביכול את ה"דו קיום" במיטבו: לוסי הערביה שמתחברת לערביות שלה עם בקלאווה ונרגילה, והכל למען המטרה הנעלה של הנחיית הטקס הנוצץ, ואת אליה "מרוסיה" עם קופסת מיונז וסבתא שיושבת על ספה.

צילום מסך מתוך סרטון המחזמר של "כאן" לארוויזיון

צילום מסך מתוך סרטון המחזמר של "כאן" לאירוויזיון

"אמנם רובנו יהודים, אבל רק חלק רודפי בצע", ממשיך אליה ומרגיע את המפוחדים. אולי זה היה אמור להעלות חיוך על פני הצופים, אבל לי זה עשה ממש רע. לפני כחודש הופיע תאמר נפאר באוניברסיטה בארה"ב במסגרת כנס שעסק ב"סכסוך בעזה". לפני שהוא שר את השיר שלו "אני מאוהב ביהודיה", דיבר נפאר על הגישה הישראלית שמנסה לצייר את כל פעילי זכויות האדם בעולם שעומדים לצד הפלסטינים כאנטישמיים, והזמין את הקהל בציניות להיות איתו אנטישמי לרגע. אבל לבכיר באוניברסיטה זה לא נשמע כמו בדיחה והוא הוציא גילוי דעת חריף נגד האמן ואמירותיו. עכשיו מסתבר שבשיר ישראלי לקראת האירוויזיון אפשר ומותר ואף רצוי לעקוץ עם בדיחות אנטישמיות ארסיות.

סרט תעמולה ישראלי לא יכול להיות מושלם בלי אוכל… לא ישראלי. הפעם, מאחר והאוכל המוכר בעברית בשם "ים תיכוני" הוא אוכל ערבי או פלסטיני, החליטו יוצרי הסרט לדחוף לאפה של שווארמה בידיים של כולם, מאילת ועד חיפה. תעשו טובה, תנסו את השווארמה, הם מפצירים בצופים. החומוס והטחינה וגם הפלאפל הם פלסטינים אסליים, הג׳חנון מתחרה עם החמין, המופלטה עם הגפילטע פיש, ומי צריך את הוויכוח הקולינרי הזה ערב האירוויזיון? אולי גניבת השווארמה מתורכיה היא חמודה ונסלחת ותצליח לעקוף את הסוגיה הבלתי פתירה "מהו אוכל ישראלי אסלי?".

התענוג ההזוי הזה ממשיך ומגיע עד לים המלח. שם כשהיא רכובה על גבי גמל גבוה, לוסי בוכה את אובדנו של ים המלח ומקוננת על העלמותו הצפויה בתוך מספר שנים "בגלל המפעלים". אז חברים, הזדרזו לעלות על גמל וצאו לדרך לפני שהים הנמוך ביותר בעולם יעלם. רק בירידות לים המלח תנסו להתעלם מהצריפים של חאן אל אחמר, גם הם יעלמו בקרוב בגלל מפעלי ההתנחלויות. אני מודה שלא הצלחתי להבין מה סאטירי באסון הטבע הזה ובמה יש לישראל להתגאות מלבד גזל, גניבה וכיבוש של הטבע.

השניים לא פסחו על "בירתנו האהובה ירושלים של זהב", כמובן. התמונה שנבחרה לייצג את העיר היא של כיפת הסלע המוזהבת. מרחוק. משם הם יצאו עליזים לסייר בין סמטאות העיר העתיקה והשוק במזרח העיר. אף לא מתפלל מוסלמי אחד נכנס לפריים, גם לא הסוסים של משמר הגבול או עמדות הבידוק לפלסטינים הפזורות ברחבי עיר הקודש.

ואם הסרטון המרחף הזה השאיר אתכם עם תחושת עילוי בלתי מוסברת ובטח בלתי מוצדקת, השניים שולחים אותנו משם ליד ושם. בדרך תתבקשו לאפסן את המערכת הקוגניטיבית והרגשית שלכם שעלולה לשאול שאלות על גדר ההפרדה ועל מחנה הריכוז הגדול בעזה. אולי אם תתמקדו בשואה, תבינו למה כבשו היהודים את המקום הזה מלכתחילה ואולי תסלחו להם.

ארץ זבת חלב ודבש ומלאה בעקיצות, מלאה בקלישאות ומעשיות שנגנבו מידי הפלסטינים, עשו עלייה ונפלו בידיים ציוניות. ומה שממש מעצבן זה שאני ואתם משלמים עבור ההזיה הזו. בשורה התחתונה, כל צפייה והשתתפות או שיתוף פעולה עם אירוויזיון הזה היא תמיכה בלתי נסלחת בכיבוש, באפרטהייד ובדיכוי עם שלם. שקר אחד שנמשך יותר מדי זמן ושום לחן או פזמון לא יעלימו אותו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf