newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אני חיה במדינה חולנית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לא יודעת מה אתכם, אבל אני חיה במדינה חולנית.

אני חיה במדינה שבה יום לפני תחילת שנת הלימודים היא הורסת בית ספר וגני ילדים כי איתרע מזלם של הילדים, והם לא נולדו לגזע הנכון. אני חיה במדינה שבה משוררת צעירה נרדפת כבר שנתיים בגלל פוסט בפייסבוק שבו העזה לדבר על חירות לבני עמה, אבל מנהיגיה ושריה מדברים בגלוי על נכבה שלישית, על טיהור אתני ועל טרנספר.

אני חיה במדינה שבה ראש ממשלה שעננת שחיתות אדירה מרחפת מעל ראשו מבזה נכים בקצבה שלא מגיעה לרבע מתקציב הסיגרים שלו בחודש. אני חיה במדינה שמסרבת לקחת אחריות על חטיפה והעלמה שיטתית של מאות ילדים, ומשאירה את הוריהם האבלים להתבוסס באי ידיעה מייסרת ולמות עם סימני השאלה המדממים האלה.

> פתיחת שנת הלימודים: כוחות המנהל הרסו מבנה בית ספר וגנים

אני חיה במדינה שבה אני עוברת בכל יום ליד שורות של צעירים, קשישים, ילדים המעוכבים בצד הכביש כי הם חשודים מעצם לידתם, ומשפילה מבט מרוב בושה וחוסר אונים. אני חיה במדינה שאובססיית טוהר הגזע מביאה אותה לסגור את שעריה בפני אנשים נואשים המחפשים בה מקלט, ושולחת אותם בחזרה אל מותם.

עוד בנושא

    אני חיה במדינה שנקמנותה לא יודעת שובע ואכזריותה נחושה ועקשנית. מדינה שיכולה להרוס עשרות פעמים ישוב קטן ומוזנח וגם לחייב את תושביו לשלם לה סכום דמיוני מבחינתם על מעשה ההרס, ובמקביל מכשירה נישול וגנבת קרקעות במקום אחר "מסיבות הומניטריות".

    אני חיה במדינה שבמשך שנים מנהיגיה רודפי הבצע מכרו אותה באמוק לבעלי הון שזרקו את העובדים שלהם לכלבים, וממשיכה להפקיר אותם ולהתנכר אליהם כשהם יוצאים להילחם על פת לחמם. אני חיה במדינה שבמשך שנים מחזיקה מיליוני אנשים תחת מצור, בלי חשמל, מים זורמים, שירותי בריאות ותברואה סבירים ומחשבת את מספר הקלוריות שיחזיק אותם בחיים אבל לא  ייתן להם באמת לחיות.

    אני חיה במדינה שבה אם אישה לא נולדה לגזע הנכון במין הנכון ובצבע הנכון הסיכויים שלה להשכלה, לפרנסה, לדיור, לכבוד במרחב הציבורי, לקול, קטנים באופן מבהיל. אני חיה במדינה שבה שר חינוך אחד ביקש לשלוח ילדים לאמץ קברים של לוחמים, ושר חינוך אחר מכשיר אותם להיות הלוחמים שיאיישו את הקברים.

    אני חיה במדינה שבה התעמרות בבני אדם היא דרך חיים. מדינה ערמומית שהצליחה לשכנע את רוב אזרחיה שכל זה הגיוני מאוד ומוסרי מאוד וטבעי לחלוטין, ששכנעה אותם להסכין לכל זה רק למען הזכות להיות נעלים על בני אדם אחרים שנמצאים מתחתם בשרשרת המזון האנושית שיצרה. יש ימים שבהם התובנה הזו קשה מנשוא, והתסכול הופך לבלתי נסבל. אני לא יודעת איפה אתם חיים, אבל אני חיה במדינה מאד, מאד חולנית.

    > כשה"דמוקרטית" הופכת למסוכנת יותר מה"יהודית"

    א א א
    ועוד הערה לסיום:

    הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

    כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

    אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

    הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
    תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

    לחצו כאן
    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

    כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

    X

    אהבת את הכתבה הזאת?

    כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
    silencej89sjf