בלוגרית שיחה מקומית סמאח סלאימה ברשימת עשרת החברתיים של ידיעות אחרונות ל-2017

א א א

סמאח סלאימה, בלוגרית שיחה מקומית, היא אחת מעשרת הפעילות והפעילים החברתיים שבחר "ידיעות אחרונות" לפרויקט סיכום שנת 2017. סלאימה, מייסדת ומנהלת עמותת נעם (נשים ערביות במרכז) מובילה מאבק באלימות נגד נשים, בעיקר ערביות, וחיבור בין נשים ערביות ויהודיות למאבק משותף.

את הרשימה של ידיעות אחרונות פותחות הנשים שהפסיקו לשתוק וקמפיין #METOO ועוברת דרך ההורים שניצחו במאבק למען הכנסת התרופה לטיפול בילדיהם חולי SMA לסל התרופות, אורן סימון ממפגיני פתח תקווה העקשנים נגד השחיתות, מובילי מחאה הנכים ועוד.

בראיון לפרויקט בידיעות אחרונות" הסבירה סלאימה: "ההישג הגדול שלנו בשנה האחרונה הוא ששמנו את תפוח האדמה הלוהט של סוגיית רצח נשים על השולחן. התחיל לחלחל לתודעה הישראלית שזה לא עניין מגזרי, לאומי או דתי – זה חוצה את כל השכבות בחברה. נשים ערביות ויהודיות היו בהפגנות משותפות. אחרי שבוע שבו נרצחו חמש נשים בישראל – שתי יהודיות ושלוש ערביות – קיימנו עצרת בכיכר הבימה. זה היה כמו סטירת לחי – תתעוררו, אתם לא יכולים להתנער מאחריות".

>> הבלוג של סמאח סלאימה בשיחה מקומית

עוד בנושא

    אין ספק שזו היתה שנה חשובה בתולדות מאבקי הנשים. שנה שהסתיימה בבחירת המילה "פמיניזם" כמילת השנה של 2017 של מילון מרים וובסטר (באיחור אופנתי של עשרות שנים), שנה שבה נשים (וגם גברים) ברחבי העולם שיתפו את סיפורי האלימות המגדרית שחוו. שנה שבה עוד ועוד גברים פוגעניים מוזזים ממוקדי הכוח בהם החזיקו. לא עוד קורבנות מושתקים, אלא ממזרות שמשנות את כללי המשחק. זו היתה שנה שבה נשים במדיה החברתית ובתקשורת האלטרנטיבית גררו את המיינסטרים לפתוח את הפצע המוגלתי.

    בשנה האחרונה עסקנו בשיחה מקומית באופן אינטנסיבי באלימות נגד נשים, יהודיות וערביות, ובמאבק נגדה. שמנו דגש על חיבור בין קבוצות שונות, ואף זכינו על עבודתנו ב"פרס דרור". וזה גם המקום לברך גם את הקולגות שלנו מ"המקום הכי חם בגיהנום" על עבודה עיתונאית מדהימה ונושכנית ועל חשיפות של אין ספור פרשות של אלימות והטרדות מיניות שלא אפשרו לתקשורת המיינסטרים אלא לעסוק בנושא הזה שוב ושוב השנה.

    אנחנו גאות וגאים בסמאח ובכל הנשים שמובילות לא פחות ממהפכה, ומאחלות לכולנו שהשנה הבאה תהיה שנה של הצלחות גדולות יותר בדרך לעולם שוויוני יותר וראוי לכולנו. לאלימות מגדרית אין לאום, אין לה דת או גבול. כך גם למאבק בה.

    > עהד תמימי זוכה לטיפול ששמור רק למי שפגעה באגו הגברי

    א א א
    ועוד הערה לסיום:

    הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

    כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

    אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

    הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
    תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

    לחצו כאן
    כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

    כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

    אנשי אום אל חיראן חתמו על הסכם הפשרה בכפייה, לא בהסכמה

    בשבוע שעבר, תושבי הכפר הבלתי מוכר חתמו על הסכם עזיבה מרצון, לכאורה, כדי שהמדינה תוכל לישב על אדמתם יהודים. ועכשיו נשאלת השאלה, כיצד הסכם שמגיע אחרי חמש עשרה שנות התשה והתעמרות של המדינה, יכול באמת להיקרא "הסכם מרצון"?

    X

    אהבת את הכתבה הזאת?

    כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
    שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
    silencej89sjf