newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיי ערבים שווים הרבה פחות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מאז אירועי אוקטובר 2000 נורו למוות מעל ל-50 אזרחים פלסטינים בידי אנשי משטרה. את מספר היהודים שנורו למוות בתקופה הזאת ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת ואולי עוד קצת. אני לא נוקבת במספרים מדויקים, כי לכל ארגון יש ספירה קצת שונה, אבל המסר ברור: המשטרה הורגת ערבים לפחות פי עשר יותר מאשר יהודים ובאופן לא פרופורציונלי בכלל לחלקם באוכלוסיה.

הפרטים של מה שאירע ביום שבת לפנות בוקר עוד לוטים באפלה אבל כמה דברים ברורים כבר כעת: השניים לא ירו לעבר השוטרים. בכלל לא ברור האם היה להם נשק. בזמן הירי הקטלני לעבר הצעיר שנהרג וחברו שנפצע השניים ניסו להימלט. לשוטרים לא נשקפה סכנה. גם על פי העדות של השוטר כפי שהתפרסמה בערוץ 10 הוא לא התכוון לירות על מנת להרוג אלא ניסה לכוון לעבר גלגלי הטוסטוס הנמלט.

לא היתה שום סיבה לירות על מנת להרוג. המוות הזה לא היה צריך לקרות. התפקיד של המשטרה הוא לא להוציא להורג. בפעם האחרון שבדקתי שוטרים לא הוסמכו גם לתפקיד תליינים. גם אם מדובר במי ש"מוכר למשטרה" כפי שנטען ונרמז לגבי האירוע הקטלני ביפו. וכמו צחוק הגורל, קבע רק היום בית הדין הצבאי שדן בערעורו של אלאור אזריה, כי שימוש שלא לצורך או מעבר למידה הנדרשת בנשק אסור אינו מוסרי, אינו מועיל ואף מזיק.

עוד בנושא

    עכשיו השאלה היא לאן תיקח את זה המשטרה. במקרים הבולטים האחרונים בהם נהרגו אזרחים ערבים בידי שוטרים – הריגתו של יעקוב אבו אלקיען בתקרית באום אל חיראן, והריגתו של מוחמד טאהא בידי מאבטח בכפר קאסם – המשטרה והשר העומד בראשה היו עסוקים בשלב הראשון בהפצת שקרים, הכפשות וגוזמאות. במקרה של אבו אלקיען הרחיק ארדן עד להאשמות הזויות בהשתייכות לדאע"ש, במקרה של טאהא הוא מיהר לגבות את השוטרים. הפעם, כאמור, טרחו במשטרה לעדכן את העיתונאים שההרוג "מוכר למשטרה", אבל לפחות הטוויטר של ארדן דומם. ייתכן שמתגלה פה יכולת למידה מסוימת.

    מח"ש חייבת לחקור במהירות וביסודיות ולמצות את הדין עם האחראים. על המשטרה לפעול בשקיפות מול המשפחה ומול הציבור. במקום מדיניות ההסתרות וצווי איסור הפרסום הקבועה – לחשוף במהירות את כל המידע, ולעשות סוף לבליל השמועות שרצות ומטריפות את כל יפו.

    הגיע הזמן שממשלת נתניהו והזרועות הביצועיות שלה יפסיקו להתנהג כלפי עשרים אחוזים מהאזרחים במדינה כאילו הם אויבים, כחשודים מידיים שניתן להרוג בכזאת קלילות, ויתחילו לתת את הדין על אחריותם לכך ששוב ושוב ושוב, אזרחים ערבים מוצאים את מותם כתוצאה מירי של שוטרים. כמו אלאור אזריה, גם במקרה הזה איש כוחות הבטחון היורה לחלוטין אחראי על מעשיו, אבל הוא לא האחראי היחיד, ובטח לא העיקרי, אלא אלו ששולחים אותו מוסת, פוחד מ"ערבים נוהרים", וצמא לניטרול.

    > צפו: שוטר מכה עם נשק נער פצוע ששוכב על הקרקע

    א א א
    ועוד הערה לסיום:

    הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

    כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

    אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

    הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
    תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

    לחצו כאן
    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

    כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

    X

    אהבת את הכתבה הזאת?

    כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
    silencej89sjf