newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביד הלשון: איך ירוי הופך מ"מחבל" ל"אדם"?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מדהים לראות את זה בלייב, את השינוי בשפה.

בארבע ו-19 דקות הודיעה דוברות המשטרה ש"החשוד המחבל", שנטען שניסה לדקור חיילים במחסום חיזמא, "נוטרל" ומצבו קשה מאוד. תוך שמונה דקות יצא עדכון באלה המלים: "החשוד ככל הנראה מהבדיקה הראשונית הינו צעיר (יהודי) ולא פלסטיני!". שימו לב שה"יהודי" בסוגריים, אולי בגלל שברגע שקראנו לאדם שנורה במחסום "צעיר" אז כבר ברור שהוא לא ה"מחבל" הסטנדרטי אלא משהו אחר. בדיווח הבא כבר דובר לסירוגין על "אדם" או "בחור" שהתנפל על אנשי כוחות הביטחון עם סכין, ובדיווח האחרון (בינתיים) מתואר אותו אדם כ"הבחור החשוד שנוטרל".

לשם השוואה, פחות או יותר כל דיווח של דוברות המשטרה על פלסטיני שחשוד בנסיון תקיפה של חיילים עוסק מיד ב"מחבל".

את הנסיגה המהירה משימוש במונח "מחבל" אימצו גם כלי התקשורת. ג'ון בראון הראה באיזה מהירות עבר ערוץ 10 מציוץ על "נסיון פיגוע" ו"מחבל", לדיווח על "אירוע" ו"אדם שנורה" שאולי "ניסה להתאבד". במעריב צייצו: "ה'מחבל' שנוטרל יהודי". ועל זה העיר ח"כ אחמד טיבי: "יהודי מחייב גרשיים?!". בכלי תקשורת שונים מתחילים לדווח על האפשרות ששולף הסכין היה מעורער בנפשו או שניסה להתאבד – דבר שלעתים מאוד נדירות אם בכלל נבדק כל כך מהר אחרי הירי במקרים שהירוי הוא פלסטיני (למרות שלא חסרים שולפי סכינים פלסטינים שבדיעבד מתברר שניסו להתאבד).

אתמול, בהקשר של טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף, הזכרתי פה מאמר של לילך בן דוד שמסביר איך "מחבל" הפכה למילה גזענית שמשויכת רק לערבים או מוסלמים, ולמה צריך להוציא אותה מהלקסיקון. והנה – דוגמא חיה.

> למה הם עושים טקס זיכרון למחבלים?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf