דה-מרקר מעדיף את יוזמות משרד האוצר על פני הדמוקרטיה

"העמדה הרווחת בממשלה — שגם מגן שלטון החוק, משרד המשפטים, שותף לה — היא שבכנסת ישראל שורר כשל שוק, המביא לכך שחוקים טובים אינם צולחים אותה. במקרה כזה הדמוקרטיה רעה מספיק, לדעת הממשלה, כך שמוצדק לעקוף אותה".

לא, המלים האלה לא נכתבו בביקורתיות. הן גם לא נכתבו על ידי שמעון ריקלין או דודי אמסלם. הכותבת של שורות אלה היא מירב ארלוזורוב, עובדת מרחוב שוקן. ארלוזורוב מתייחסת בדבריה לחוק ההסדרים, אותו נספח לחוק התקציב שנולד בחטא כחלק ממהלכי ההפרטה והניאו-ליברליזציה של הכלכלה הישראלית בשנות השמונים (בהובלת שמעון פרס, כמובן), ושכולל בתוכו חבילה של רפורמות וחוקים שלא עברו בדרך אחרת בכנסת, או הקפאות של יישום חוקים שכן עברו בכנסת – הכל בשירות משרד האוצר. מכיוון שחוק ההסדרים הוא נספח בלתי נפרד מהתקציב, חברי הכנסת בקואליציה מחוייבים להצביע בעדו כעסקת חבילה, כדי למנוע את נפילת הממשלה. במילים אחרות, באמצעות החוק הזה אפשר להעביר סעיפים מרחיקי לכת שלא עוברים את הליכי החקיקה הרגילים ואינם נתונים לדיונים והסתייגויות כמו הצעות חוק רגילות.

כך, בזמן שמעבר לכביש במערכת "הארץ" כותבים על הגנת הדמוקרטיה, ארלוזורוב בדה-מרקר מצדדת בממשלה ובנערי האוצר, שחושבים שהפרלמנט הנבחר יוצר "כשל שוק" (טוב שלא אמרה "מונופול", עוד היו מפריטים את הכנסת ומחפשים לה תחרות), ושהפתרון לדמוקרטיה הרעה היא שהממשלה והאוצר יחליטו מה טוב לאזרחים ויעבירו את המדיניות שלהם באמצעות חקיקה גורפת – חוק ההסדרים.

ואיזה חוקים יש בחוק ההסדרים? נגיד, החוק שיאפשר לראש הממשלה שליטה על תוכניות מתאר בכל הנוגע לתשתיות חיוניות. או במלים אחרות (ביבי אמר, לא אני): לאפשר לחיפה כימיקלים להמשיך לפעול בחיפה גם אם ראש העיר מנסה להגן על האזרחים שלו מפני הזיהום וסכנות אחרות. או למשל: דחייה בתוכנית להנגשת מבני ציבור לנכים. ודחייה ביום לימודים ארוך שאמור היה להיות מיושם מ-2019 עד ל-2023 (כלומר, עד לחוק ההסדרים של 2023, שידחה את זה שוב).

כן, יש גם כמה דברים חיוביים בחוק ההסדרים הקרוב. סבבה. ועדיין, הבעיה בחוק הזה היא קודם כל במהות שלו, של כלי של האוצר לדחוף רפורמות שבא לו עליהן בלי כל הטרחה הזאת של לקדם חוק בכנסת.

כי הדמוקרטיה זה כשל שוק, כן?

> לא עובדים ולא אזרחים, בשביל פקידי האוצר כולנו צרכנים