newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המאבק לחשיפת גורל ילדי תימן החטופים: למה לא לשאול את ההורים?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לקראת ההפגנה שתיערך ביום רביעי הקרוב בקריאה להכרה וצדק בעוול חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן התפתח דיון על מקומם של ארגוני זכויות אדם ישראלים במאבק. מחד עלתה הטענה שהארגונים צריכים לפעול באופן אקטיבי בסולידריות עם המאבק לחשיפת העוול וההכרה בו, ומאידך הטענה שלרוב הארגונים תחום פעולה ספציפי, וכי על התארגנות כזו – שתסחוף את הארגונים אחריה – לצמוח מפעילי המאבק שמעורים בסוגיה על בורייה.

כותב: עידו קונרד

סליחה על הבורות, ואני שואל בלי טיפת התחכמות או התרסה: האם המשפחות של החטופים מעוניינות שארגוני זכויות אדם ייקחו חלק במאבק שלהן להכרה וצדק? האם הן מעוניינות שבצלם, שוברים שתיקה, הוועד נגד הריסת בתים, עיר עמים, פרופיל חדש, שלום עכשיו וכו' יחתמו על עצומות, יפרסמו גילויי דעת, יגיעו להפגנות, ויהפכו את פשעי פרשת ילדי תימן לחלק מהמאבק או המנדט שלהם? איך זה שבכל הדיון הזה הקול של המשפחות עצמן נעדר לחלוטין?

עוד בנושא

    לדעתי זה נובע מכך שהדיון מתנהל כסוג של מטא שיח שכלל לא קשור לגורל הילדים, אלא יותר לאגו של שני הצדדים באיזה מאבק כוחות – מעין משחק שבו כל צד משחק את התפקיד שמיועד לו: מצד אחד יש את הפעילים המזרחים שמתבאסים פעם אחר פעם על השמאל, למרות שהם מזמן הפסיקו לצפות ממנו להתמקד בסוגיות שלא קשורות אך ורק לכיבוש/פלסטינים, ומצד שני השמאל האשכנזי נעלב כי הוא לא מבין איך (וכנראה כבר לא מסוגל) להרחיב את השורות ולהירתם למאבקים חברתיים אחרים.

    הכל קצת מזכיר האת הדיונים המפרכים על מירי רגב, שכמעט אף פעם לא סובבות סביב המדיניות שהיא עצמה מקדמת, אלא בסמליות שלה כשרת תרבות (או בקצרה: על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מירי רגב). מי שנפגע מהיוזמות שלה מוזמן לחכות בתור עם הקובלנות שלו, לפחות עד ששני הצדדים יתעייפו מהדיון – עד הסבב הבא. אותו דבר קורה עם פרשת ילדי תימן והשמאל. רוצים איחוד מאבקים? אחלה, אני בעד. לא רוצים? קול, הרבה פעמים זאת לא הדרך. אבל בואו נתחיל להקשיב לאנשים שבאמת יש להם הכי הרבה מה להפסיד, ושכבר הפסידו הרבה יותר מדי.

    עדו קונרד הוא עורך באתר 972+.

    > ההיסטוריה מלמדת: אל תחפשו אקדחים מעשנים בארכיונים

    א א א
    ועוד הערה לסיום:

    הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

    כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

    אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

    הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
    תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

    לחצו כאן
    רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

    רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

    "אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

    הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

    X

    אהבת את הכתבה הזאת?

    כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
    silencej89sjf