הלקח שלי מפרשיות השחיתות - מדינת כל אזרחיה

לפי הסקרים האחרונים, נראה שכל החשיפות של פרשות השחיתות והמלצות המשטרה ומעצרי הקרובים לא עושים רושם גדול על מצביעי הליכוד, שמתכוונים להצביע לנתניהו בהמוניהם גם בבחירות הקרובות. במדינה הזו, כל התפתחות פוליטית או אחרת יש לה תכלית אחת ויחידה: לשכנע כל אחד שעמדתו צודקת עד מאוד.

בהמשך וכחלק מהתופעה, אגיד שגם אני השתכנעתי שכל החשיפות האלה וחוסר היכולת שלנו כחברה להתנער מראש ממשלה החשוד עד צוואר בפלילים מוכיחים דבר אחד: את הצורך החיוני בהפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה. מה הקשר, אתם שואלים? ובכן, הקשר הוא חמישית מאזרחי המדינה שנותרים כתמיד מחוץ לדיון.

הציבור הפלסטיני בישראל הוא ככל הנראה זה שמשלם את המחיר הגדול ביותר על השחיתות השלטונית; גם בגלל החלק הקטן ממילא שלו בעוגה הכללית המצטמקת, גם מפני שחליפת הפטריוט שנתניהו ממהר ללבוש בכל פעם שהוא מרגיש כמאבד אחיזה היא, על פי רוב, על חשבונם והם שישלמו את המחיר עליה. ובכל זאת הציבור הערבי בישראל כמעט ולא לוקח חלק מאורגן בהפגנות נגד השחיתות. זה לא נתפס כרלוונטי להם, ובצדק; כל עוד היהודים מתקוטטים ביניהם איך לחלק את העוגה, למה שיטריחו את עצמם במחיר של לגיטימציה של פיקציית הדמוקרטיה הישראלית?

אבל דמיינו שהמדינה הזו היתה – איזו מחשבה מופרכת! – באמת שייכת לכל אזרחיה. שלכולם היו מניות שוות בה, שהם היו מושקעים בה רגשית באותו האופן. דמיינו שבמקום "אנחנו נצביע לראש ממשלה מושחת כל עוד הוא דופק את הערבים" היתה כאן תודעה של אזרחות משותפת, שהרצון לחיות במדינה נקיה משחיתות היה עולה על ההנאה בלראות ערבים מושפלים ומופלים. שחמישית מאזרחי המדינה לא היו מסתכלים במריבות היהודית על מדינתם מהצד, אלא מהווים חלק בהפיכת המדינה המשותפת למקום נקי משחיתות. כמה נפלא זה היה יכול להיות, הא?

> נתניהו משתמש בדמוקרטיה כדי לחתור תחתיה