מכתב פתוח לראש הממשלה: כמה פועלי בניין עוד צריכים למות כדי שתתעורר?

ב"ה

מכתב גלוי, לכבוד:

ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו.

בשם ארגון מפעילי עגורן צריח, בשם כל עובדי הבנייה של ארצנו, ובשם כל אזרחי מדינת ישראל, הרינו פונים אליך, המנופאים, בבקשה דחופה לחנינה. חנינה ללמעלה מ-230 אלף משפחות שחיות יום יום תחת שיפוט החלטותיך וסופגות את השלכותיהן.

כמה פועלים עוד צריכים למות כדי שמדינת ישראל תתעורר ותדאג לפועלי הבניין שבונים את הארץ? כמה מנופים עוד צריכים ליפול במרכזי הערים? האם רק בנייה מהירה יקרה לליבו של ראש הממשלה, וחייהם של הפועלים זולים בעיניו?

אדישות והפקרות

המספרים מבהילים. עובד בניין מת כמעט מדי שבוע. ב-15השנים האחרונות נהרגו בישראל כ-500 פועלי בניין, כאשר ב-2016 נרשם מספר שיא של 48 הרוגים. שיעור תאונות העבודה הקטלניות בענף הבניין בישראל הוא כפול ויותר מהממוצע באיחוד האירופי. בעוד מספר ההרוגים השנתי הממוצע באיחוד האירופי הוא כשישה פועלי בניין מתוך מאה אלף, בישראל השיעור הוא כ-13 מתוך מאה אלף. בישראל נהרגו בשנה שעברה יותר פועלי בניין מאשר בבריטניה כולה, בה נופלים למותם 45 עובדים בשנה. חלוקה למספר העובדים בענף מראה שהסיכון של פועל בניין בישראל למות גדול יותר מפי עשרה מזה של פועל בניין בריטי. האם בגלל שמרבית ההרוגים הם ערבים, עולים, עובדים זרים ומבקשי מקלט הם אינם מעניינים את ראש הממשלה?

כך או כך, לכל אזרחי מדינת ישראל התאונות הללו עולות ביוקר. ב-2015 בלבד שולמו יותר מ-2.7 מיליארד שקלים לנפגעי תאונות עבודה בענף על ידי הביטוח הלאומי. גובה התשלומים עולה בכל שנה, והסכום אינו כולל הוצאות עקיפות נוספות מנזקים הנגרמים במקומות העבודה בעקבות התאונות כמו אובדן ימי עבודה ואובדן הפריון למשק.

ההתעלמות והאדישות של משרדי הממשלה, המשטרה ובתי המשפט מביאה לכך שמספר ההרוגים מסרב לרדת. פעולותיה ומחדליה של מדינת ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בענף הבנייה, חותרות תחת עקרונות יסוד אוניברסאליים בדבר קדושת החיים וכבוד האדם. עקרונות אלה מעוגנים במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי, והפרתם שומטת את הקרקע המוסרית והחוקית מתחת לפעולותיה של ממשלת ישראל תחת התירוץ של מחסור במשאבים. כל זאת למרות שמדינת ישראל מרוויחה כ-13 מיליארד שקלים בשנה על מיסוי נדל"ן. גם מוסרית וגם כלכלית עדיף להשקיע סכומים גדולים יותר במניעת תאונות העבודה מאשר לשלם מיליארדים לפצועים ולהרוגים.

> מעסיקים בערבה ניסו למנוע מנציגי "קו לעובד" לפגוש עובדי חקלאות תאילנדים

להפסיק את ההרג

אתה, ראש הממשלה, גזרת עלינו בחירה בין פרנסה לבטיחות, הפקרת אותנו מפיקוח על העבודה באזורי יהודה ושומרון, החלטת לעכב הטלת קנסות בשל ליקויי בטיחות, עזרת לזרוע עמימות ומסרים כפולים, לא נענית לפניותינו והבאת אותנו למסקנה שכל אלה נובעים מזלזול מוקצן בחיי אדם.

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה, לא מוסרית ולא חוקית, להמשיך במדיניות של "רישיון להרוג" פועלים. לא הפועל הישראלי, לא הערבי, ולא הפועל הזרים אשר הגיעו כדי לפרנס את משפחתם בכבוד, צריכים לשלם בחייהם על מדיניות זו. למותר לציין כי במקרה של עובד זר, נוצר גם נזק דיפלומטי ותדמיתי.

על המדינה מוטלת חובה לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותה כדי להגן על חייהם. לא יעלה על הדעת שמדינה ריבונית תפעל ותעודד פעולות בלתי חוקיות, שחלקן מגיעות לכדי פשעים פליליים אשר נעלמים בצורה מסתורית ולא מוגשים בגינם כתבי אישום. כאן המקום לשוב ולהזכיר שאחת החובות המרכזיות המוטלות על ישראל על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא להגן על חיי אדם, על גופו ועל כבודו.

אנו דורשים מכם לפעול מיידית להפסקת הרג עובדי הבנייה, ולעקור מן השורש את האדישות והזלזול התורמים להרג זה.

על החתום: ועד ארגון מפעילי עגורן צריח.

> עובדי חיפה כימיקלים לא נאבקים בבריאות הציבור, הם נלחמים על פרנסתם