מרתון התנ"ך שיתקיים בסוכות מתעלם מישובים פלסטינים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אילן זיסר

במשך החודשים האחרונים עסקתי רבות במרתון התנ"ך שיצא לדרך בסוכות בשטחים. פרסמתי כתבות על הנושא, פניתי לארגון המרתונים הבינלאומי (AIMS) כדי שיורידו אותו מרשימת המרוצים המוכרים על ידם ובעיקר ניהלתי ויכוחים אינסופיים עם אנשים שהסבירו לי עד כמה אני עוכר ישראל, שדיני הוא כדין "מוסר", שאני גרוע מה-BDS וכמובן ש"אסור לערבב בין פוליטיקה וספורט".

> מרתון התנ"ך: לרוץ בשבילי האפרטהייד כל הדרך אל הפייק היסטוריה

ה"מירוץ" הזה יתקיים ביום שישי הקרוב. כמו בכל אירוע ריצה שמתקיים על כביש, לקראת האירוע פרסמו המארגנים את רשימת הכבישים שייחסמו לפני ובזמן המירוץ. זוהי פרוצדורה מקובלת. כל תושב תל אביב יודע למשל שלפני המרתון המתקיים בעיר חוסמים רבים מהרחובות בה.

והנה צילום מסך מתוך אתר מרתון התנ"ך, מהעמוד העוסק ב"חסימות כבישים והסדרי תנועה":

מדובר בטקסט פשוט וברור. כבישים מסוימים נחסמים, תושבי האזור יסבלו מאי נוחות קלה. ברוב המקרים יש חלופות. אבל, מה שמעניין הוא מי הישובים והאנשים שאינם מופיעים בו. והנה התמונה שתמחיש זאת:

זוהי מפת האזור שבו מסתיים המירוץ. מארגניו מפרטים מה יהיה גורלו של כל ישוב וכמה יסבול כתוצאה מסגירת הכבישים. אבל הם מדברים רק על הישובים שמסומנים בחיצים כחולים. מהישובים המסומנים באדום הם מתעלמים לחלוטין. אלו הם ישובים שבהם לא גרים יהודים, אלא פלסטינים. בכל הסדרי התנועה וסגירת הכבישים למרתון התנ"ך, בין שלל הישובים, לא מוזכר ולו ישוב ערבי אחד. אין ערבים בסיפור הזה, רק התנחלויות.

מרתון התנ"ך בונה סיפור. בסיפור הזה יש אנשים שהם בעלי השטח. אלו היהודים. הם אלה שמארגנים את המירוץ, הם אלה שקבעו את ההיסטוריה של האזור, הם אלה שיחליטו מי ירוץ ומי לא. האירוע הזה יכול לשמש כנייר לקמוס. הסתכלו על המפה הזו, הסתכלו על הוראות סגירת הכבישים ושאלו את עצמכם – האם אנחנו מוכנים להיות חלק מזה?

אילן זיסר הוא מתכנת ורץ חובב.

> מרתון התנ"ך, והניסיון לנרמל את שליטתנו בשטחים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf