newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שיר מפרסית: מישהו שלא דומה לאיש

מאת פרוע' פרוחזאד

תרגום:

חלמתי שמישהו יבוא
חלמתי על כוכב אדום
וקופצים לי העפעפיים
ונצמדות לי הנעליים
ושאני אתעוור אם אני משקרת.

על הכוכב האדום ההוא חלמתי
כשלא ישנתי
מישהו יבוא
מישהו יבוא
מישהו אחר
מישהו טוב יותר.

מישהו שלא דומה לאיש.
לא דומה לאבא, לא דומה ליחיא, לא דומה לאמא
ודומה בדיוק למי שהוא אמור
והוא גבוה יותר מהעצים בבית של הקבלן
והפנים שלו
מאירות יותר מפניו של המשיח
והוא לא פוחד אפילו
מאחיו של סייד ג'ואד
שהלך ושם על עצמו
בגדים של שוטר
והוא לא פוחד גם מסייד ג'ואד עצמו
שכל החדרים בבית שלנו הם שלו

והשם שלו הוא
כמו שאמא קוראת בתחילת התפילה ובסופה
או שופט כל הארץ
או מלך מלכי המלכים
והוא יכול
לקרוא את כל המילים הקשות של כיתה ג'
בעיניים עצומות
והוא מסוגל להחסיר אפילו אלף ממיליון
בלי שאריות
והוא יכול לקחת בהקפה כל מה שהוא צריך מהחנות של סייד ג'ואד
והוא יכול לעשות
שנורת ה"אללה" הירוקה, שהיתה ירוקה כמו אור השחר
שוב תאיר מעל השמיים של מסגד מפתאחיאן.

אחח….
כמה טוב כשמואר
כמה טוב כשמואר
וכמה אני רוצה שליחיא
תהיה עגלה עם פנס
ואני רוצה לשבת על העגלה של יחיא
בין האבטיחים והמלונים
ולהסתובב מסביב לכיכר מוחמדייה.

אחח…
איך אני אוהבת להסתובב מסביב לכיכר
איך אני אוהבת לישון על הגג
איך אני אוהבת ללכת לגן הלאום
איך אני אוהבת את הטעם של פפסי קולה
איך אני אוהבת את קולנוע פרדין
איך אני אוהבת את כל אלה
ואיך אני רוצה
למשוך לבת של סייד ג'ואד בשערות.

למה אני כזו קטנה
שאני הולכת לאיבוד ברחובות
ולמה אבא שהוא לא כזה קטן
ולא הולך לאיבוד ברחובות
לא עושה משהו שהמישהו הזה שחלמתי עליו
יבוא יותר מהר

ולמה אנשי שכונת הקצבים
שגם האדמה בגינות שלהם מלאה דם
והמים בבריכות שלהם מלאי דם
וסוליות הנעליים שלהם מלאות דם
למה הם לא עושים משהו
למה הם לא עושים משהו

כמה עצלנית השמש החורפית
אני טיטאתי את מדרגות עליית הגג
ושטפתי את זגוגיות החלון
מישהו עומד לבוא
מישהו עומד לבוא
מישהו שבלב שלו איתנו, בנשימה שלו איתנו, בקול שלו איתנו
מישהו שאי אפשר לעצור את בואו
ולאזוק ולזרוק לכלא
מישהו שנולד מתחת לעצים העתיקים של יחיא
והוא גדל מיום ליום.

מישהו שיבוא מהגשם, מתוך קולות המים, מבין הפטוניות
משמיי כיכר התותחנים בליל זיקוקים
והוא יערוך שולחן
ויחלק את הלחם
ויחלק את הפפסי קולה
ויחלק את גן הלאום
ויחלק את הסירופ לשיעול
ויחלק את יום ההרשמה
ויחלק את המספר של בית החולים
ויחלק את מגפיי הגומי
ויחלק את קולנוע פרדין
ויחלק את הבגדים של הבת של סייד ג'ואד
ויחלק את כל העודפים
ויתן גם לנו את חלקנו
אני חלמתי…

פרוע' פרוחזאד (עיבוד צילום: Banafsheh Hejazi CC BY-NC-SA 2.0)

פרוע' פרוחזאד (עיבוד צילום: Banafsheh Hejazi CC BY-NC-SA 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf